בעיות רגשיות של ילדים אינן נוצרות מהאוויר, הן נוצרות (לרוב) מהתנהלות לא נכונה של ההורים ובעיקר כשאין הסכמה זוגית על דרך החינוך המשותפת.
פנתה אלי ח. אמא ל-2 ילדים וסיפרה: “הילדים שלי בני 4-7. הם כמו כל הילדים ואין לי איתם בעיות מיוחדות. הקושי הוא עם בעלי. הוא נותן את כול כולו לילדים, דואג ומסור אבל יש לו פתיל קצר מאוד. הוא נוטה לכעוס עליהם ולדרוש דרישות מוגזמות, בעיקר מהגדולה. הוא מכריח אותם לסיים מהצלחת גם כשאינם רעבים, המשמעת שלו מאוד גבוהה והוא מציב גבולות מיותרים ובלי פרופורציה. מדובר באדם אינטליגנטי, אקדמאי עובד בעבודה לחוצה ונמצא בחו”ל בחלק מהזמן. בחלק מהדרישות המוגזמות אני מצליחה לשכנע אותו לוותר אך כל ניסיונותיי “להוריד” אותו מהכעס והצעקות לא ממש הצליחו. אני למדתי לקבל אותו למרות התכונות שאני פחות אוהבת אבל את רוב הכעס הוא מפנה כלפי הילדים. אין פלא שהוא מתנהל כך, הוא גדל בבית קשוח והוא לא מכיר דרך אחרת (עד היום הוא פוחד מהוריו). לאחרונה החלו להופיע אצל ביתי בעיות רגשיות קשות. היא מגיבה ברגישות יתר כאשר הוא כועס עליה, בורחת לחדר, בוכה ונעלבת. היא פחות שמחה וגם אין לה תיאבון ולי זה מפריע מאוד! כיצד אוכל להסביר לילדים שלא כדאי לקחת ללב כל הערה או כעס של אביהם, מבלי לשלול את סמכותו בעיניהם? איך אוכל להסביר להם שיש אנשים שעובדים בסביבה לחוצה ולפעמים אנו הקרובים משלמים את המחיר – גם אם לא בצדק? איך אגרום לה לא להיעלב כאשר אבא כועס עליה?”
ח. נמצאת בסיטואציה לא פשוטה. היא “נקרעת” בין הרצון לשמור על מקומו של האב במשפחה לבין הרצון לדאוג לילדים ולמצבם הנפשי מול תגובות האב. התנהלות מורכבת שכזו יוצרת בעיות רגשיות עמוקות יותר מפני שהילדים חווים את אמא כ”טובה” ואת אבא כ”רע”.
בעיות רגשיות אצל ילדים נוצרות ומחריפות בדיוק בסיטואציות הללו. זה בלתי אפשרי וגם לא נכון (!!) לבקש מהם לא לקחת ללב. זה בדיוק כמו לומר לילד “אין לך רגשות” או “תפסיקו להרגיש”. גם הסבר כמו “אבא לחוץ מהעבודה ולכן אנו משלמים מחיר” אינו הגיוני ומלמד את הילדים לכעוס במצבי לחץ.
הטענה ש”הקרובים משלמים מחיר- גם אם לא בצדק” אסור שתתקיים ! באווירה כזו ילדים מפתחים חרדות, לחצים, חוסר ביטחון עצמי, ייאוש, כעס ותסכול, מה שבסופו של דבר יוצר קשיי התנהגות ובעיות רגשיות.
כהורים, חשוב להבין את כל השלכות שיש להתנהגויות שלנו על הילדים. ציפיות גבוהות, ביקורת, התעקשות וגבולות נוקשים מידי מובילים למאבקי כוח, מרד, דימוי עצמי נמוך, חוסר תיאבון, מצבי רוח משתנים ואפילו ויתור, חוסר אכפתיות ואפטיה לכל המתרחש סביב. כפי שציינתי, ההחרפה נוצרת כאשר אין הסכמה זוגית ותקשורת אחידה מול הילדים.
לפני שפותרים את הקושי, ההתייחסות הראשונה מתחילה בזוגיות. חשוב ללמוד להגיב באותו אופן ובאותה ההתנהלות כלפי הילדים, גם אם אין הסכמה על הדרך. מול הילדים המסרים צריכים להיות אחידים, מתואמים ועקביים.
לסיכום: אסור שהילדים יחושו שיש “אמא טובה” שאצלה מותר הכול, שהיא תמיד מוותרת, מרחמת וגם “מצילה מהאבא הרע”. אולי זה נשמע מוזר אבל כך הילדים רואים את ההתנהלות בבית כאשר אין הסכמה זוגית והמסרים אינם עקביים ומתואמים. בהתנהלות זו הבעיות הרגשיות של הילדים הופכות לקיצוניות יותר. ייעוץ והדרכה הורית וזוגית, למידת כלים משותפים על הדרך בה מתנהלים מול הילדים מונעת את הבעיות הרגשיות ומביאה להגברת הדימוי וביטחון עצמי של הילדים ותחושת יציבות בבית ומחוצה לו.
