ביום בהיר אחד (1 לספטמבר) הילדים “הקטנים” שלנו, שעד עכשיו היו בגן, הופכים “לגדולים” ועולים לכיתה א’.
כמי שעובדת שנים רבות עם הורים בייעוץ והכוונה הורית ומכירה מקרוב את החששות, ההתרגשות, הדילמות, הפחדים וגם את השמחה הגדולה, אני יודעת כי מי שצריך וזקוק להכוונה וייעוץ לגבי כניסת הילד לכיתה א’ הם ההורים ולא הילדים.
הנה כמה כללים ועצות שיעזרו לכם, ההורים, להגיע ולעבור את היום הראשון בשלום:
1. להירגע !
אני יודעת שזהו טיפ מוגזם מידיי ולא רציונאלי, במיוחד בימים שקודמים לתחילת שנת הלימודים וביום הראשון לכיתה א’, אולם חשוב לדעת כי הלחץ שלנו וגם החששות והפחדים עוברים אל הילדים (!). תסמכו עליהם, הם מרגישים הכול. החשש מובן וכן ההתרגשות, אך כדי ליצור מצב בו אנו יוצרים ביטחון אצל הילדים שעולים לכיתה א’ וכדי “למזער נזקים” של חששות ופחדים אצל הילדים חשוב להתייחס לבית הספר כמעבר טבעי ובטוח עבור הילד שמותאם לגילו ולהתפתחותו. סמכו על הילדים, במיוחד ביום בו הם נכנסים לכיתה א’, ילדים מסתגלים לשינויים ואפילו נהנים מהם הרבה יותר מהר מאיתנו אבל רק אם מאפשרים להם ונותנים להם ביטחון.
2. הכנה מוקדמת לכניסה לכיתה א’.
ילדים שעוברים הכנה מוקדמת טובה ומודעים לכול מה שהם עומדים לחוות בכניסה לכיתה א’ מרגישים בטוחים יותר ומסתגלים מהר יותר. הכרות ראשונית עם המורה, סיור משותף בביה”ס הכוללים משחק במגרש המשחקים, קשר עם חבר/ה העולים גם כן לכיתה א’, שיחה משותפת עם אחים שכבר לומדים בבית-הספר, והכי חשוב, שיתוף בסיפורים ובחוויות האישיות שלכם, ההורים, מבית-הספר ומהיום הראשון בכיתה א’. זה טוב לשתף בדברים הנחמדים אבל חשוב לספר גם על הפחדים, הלבטים והחששות. לילדים זה נותן תחושה שהם לא לבד ושגם ההורים עברו את אותו הדבר ובאותה ההזדמנות נותן פתח לילדים לשתף בתחושות שלהם, בפחדים ובחששות לקראת הכניסה לכיתה א’.
3. להכיל תחושות – לא להבטיח הבטחות.
ילדים מגיבים בצורה טבעית, אוטנטית ומהלב. כשעצוב ורע להם הם בוכים וכשטוב הם צוחקים ומגיבים בשמחה (חוץ מאותם המצבים שבהם הם למדו להגיב בבכי כדי לקבל תשומת לב והתייחסות). חשוב לקבל ולהכיל כל תחושה שלהם, להבין אותם, במיוחד ביום הראשון לכיתה א’. מותר לפחד, זה בסדר לחשוש, לבכות ואף לא לרצות ללכת לבית-הספר. התחושות של הילדים בכניסה לכיתה א’, הן טבעיות ויכולות לחלוף במהרה רק אם ההורים יתייחסו ויגיבו בצורה נכונה לחששות מבלי להילחץ. אין צורך ולא עוזר כלל “ליפות עבורם את המצב” ולהבטיח הבטחות כמו: “יהיה לך כיף”, “יהיו לך הרבה חברים”, “המורה ממש מקסימה”, “את כבר ילדה גדולה” ובטח לא לעשות זאת באותו הרגע – זה מכניס ללחץ וגורם לסירוב, אנטי ומגננה.
4. לוקח זמן להסתגל לכניסה לכיתה א’ – תנו להם את הזמן.
לכל ילד יש קצב הסתגלות שונה. חשוב לכבד זאת. הימנעו מכול השוואה לאחים או לחברים אחרים שעולים לכיתה א’, לא רק שזה אינו מועיל ומיותר אלא מזיק לדימוי ולביטחון העצמי שלהם. היו קשובים לצרכים ולחששות ועודדו על כל התקדמות והתפתחות חדשה. לדוגמא: אם בבוקר היה קשה לילד ללכת לבית הספר, עודדו אותו על היכולת להישאר בבית-הספר כל היום. כשמראים לילדים מה הם יכולים הם פחות עסוקים בקושי שעובר עליהם.
5. להיות ההורים של הילדים ולא המורים שלהם (!).
כבר אמרנו שלחץ וביקורת חוסמים ולא מקדמים. תפקיד ההורים הוא ללמד את הילד ללמוד נכון אבל האחריות ללמידה היא של הילדים ומומלץ להתחיל זאת מהיום הראשון לכיתה א’. על ההורים לספק את כל התנאים, העזרה והתמיכה עבור הילדים אך לא לעשות בשבילם. חשוב לכוון, להסביר, להדריך ולהנחות אבל לא להפוך למורים שלהם. יהיו להם מספיק מורים בחיים ומכול הסוגים. התייחסות הורית נכונה מלמדת את הילד לאהוב ללמוד וגם לקחת אחריות ולא לפחד מהתמודדות. משפר את הדימוי העצמי ואת האחריות ללמידה התקדמות והצלחה.
6. כל הנ”ל תקף לכול השנה, לכול כיתה ובכול גיל בו ילדכם לומד בבית-הספר.
לסיכום: הורים, הכינו את עצמכם לכיתה א’- תנו לילדים את כול הכלים הנכונים ללמוד ולהתפתח נכון כבר מהיום הראשון לכיתה א’.
