בהדרכה הורית עולה לא פעם הדילמה כיצד מתנהלים נכון מול ילד עם הפרעת קשב וריכוז? להורים רבים ישנה תחושה שלא מדובר ב”בעיה” רגילה אלא בקושי שלא ניתן להתמודד עימו. הורים המגיעים להדרכה הורית נוטים “להאשים” את הפרעת הקשב וריכוז, את בעיית ההיפר אקטיביות או כל הבעיות המאובחנות שיש לילדים, מה שמונע מהם, לא פעם, מלגשת להדרכה הורית או לייעוץ הורי.
בהדרכה הורית הורים מעלים דילמות רבות המאפיינות ילדים עם הפרעות קשב וריכוז:
אלימות, חוסר תיאבון, עצבנות, לחץ, מתח, התפרצויות זעם לעיתים קרובות, בכי בלתי נשלט, מאבקי כוח, כעס וחוסר שקט וגם התחושה ההורית היא שהבעיה אינה בילד אלא בהפרעת הקשב וריכוז שיש לו. האם גם לכם יש את התחושה שיש לגיטימציה לכל סוגי ההתנהגות של הילד ולא רק בגלל הפרעת הקשב וריכוז?
זה נכון, יש בעיה ולא תמיד היא פשוטה, אך ניתן וצריך ללמוד ולדעת כיצד להתגבר עליה. בהדרכה וייעוץ הורי מקצועי וממוקד אפשר להפסיק ולהתייחס לילד עם הפרעת הקשב כבעל “מום” אשר לא ניתן לעשות איתו דבר אלא ההפך, ילד בעל הפרעת קשב וריכוז זקוק יותר להצבת גבולות, לעבודה אינטנסיבית על הדימוי והביטחון העצמי, להקשבה וליכולת הכלה לכול מצב בו הוא מביע קושי. חשוב להבין, אם אנו, ההורים נדע לתת מענה נכון ומידי לילד עם בעיית קשב וריכוז הקושי יפחת ולאורך זמן אף יעבור כליל.
ישנם מספר דרכים בהדרכה הורית ובייעוץ הורי ממוקד אותם ניתן להפוך כל התנהגות המאופיינת אצל ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז להתנהלות נכונה אשר מפחיתה את הקושי:
1. כאשר הילד מגיב או מתנהג באלימות ההורים חייבים ללמוד בהדרכה הורית כיצד להציב גבולות. אלימות היא גבול שאסור לחצות בבית או בכל מקום אחר (!). אין לתת לגיטימציה לאלימות והתגובות כלפיה צריכות להיות אסרטיביות וללא פשרות. גם אם לילד יש הפרעת קשב וריכוז כאשר בבית הגבול הוא חד משמעי, עקבי לאורך זמן וכאשר הילד יודע מראש את התוצאה להתנהגות האלימה, היא נעלמת כליל והילד מפנים היטב את הגבולות.
2. כאשר הילד מגיב בחוסר שקט ההורים חייבים לבדוק בהדרכה הורית האם קיים לחץ בבית או פחד מכישלון ומהתמודדות. כאשר משהוא מציק לילד עם בעיית קשב וריכוז קיימת תחושת לחץ ואי נוחות. כשההורים לומדים ממה נובע הלחץ (כגון: מבחן, שיעורי בית, מצב חברתי קשה, כעסים כלפיו, תחושת כישלון מתמשכת, חוסר ביטחון עצמי) ולומדים להרפות מעט, מבלי לבקר או להעיר על כל דבר שהילד עושה, מגיעה רגיעה במיוחד לילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז.
3. כאשר הילד מגיב בהתפרצויות זעם ההורים חייבים ללמוד בהדרכה הורית כיצד להעלות לילד את הדימוי והביטחון עצמי שלו. עבודה על דימוי עצמי לילד בעל הפרעת קשב וריכוז היא מנת חלקם של ההורים בלבד. אין אדם (וגם לא פסיכולוג ילדים) שמכיר את הילד ויכול לעשות זאת טוב יותר מאיתנו ההורים. לרוב, התייחסות ותשומת לב חיובית להתנהגות כאשר הילד אינו מגיב בהתפרצות זעם, ילמדו אותו להבין שהוא “יכול להתנהג אחרת” ובהתאם להרגיש ביטחון ביכולותיו אפילו שיש לו בעיית קשב וריכוז.
4. כאשר קיימים בבית מאבקי כוח ושליטה על ההורים להבין עד כמה יש לילד רצון וצורך בהקשבה ואמפטיה. בהדרכה הורית מקצועית לומדים זאת ואין קושי שלא ניתן להתמודד איתו ולא רק ע”י מתן אמפטיה מתאימה לקושי איתו הילד מתמודד בהפרעת הקשב וריכוז.
חשוב לבדוק על מה נאבקים עם הילד ולמה? האם כל מאבק הוא חשוב או שאולי ניתן (במקומות מסוימים) לתת לילד את האפשרות להחליט ולבחור? הקשבה לרצונות והבנה לתחושות מונעים מאבקים כוח מיותרים ובמיוחד אצל ילדים עם הפרעות קשב וריכוז.
5. כאשר ישנם בבית הרבה כעסים ומתחים בעיקר מצד הילד ובמיוחד התחושה היא שהוא אינו מקשיב ו”עושה כל מה שבא לו” הילד מרגיש שהוא צריך להילחם בתחושת הביקורת והציפיות הגבוהות שיש ממנו. תחושה של כול דבר שלא יעשה, תמיד יכעסו עליו ותמיד יבקרו את מעשיו. אין ילד עצלן, יש ילד שמגיב בכעס ובהתמרמרות, עד כדי ויתור מעשייה וכך הוא לומד ונוטה להלחם בביקורת ובציפיות שיש ממנו. לרוב, הפרעת הקשב וריכוז רק מונעת ממנו להתמודד ולנסות אלא להרגיש כי הוא כישלון. בהדרכה הורית, הורים לומדים להבין כי גם ככה (בלי הביקורת והציפיות) קשה לו אבל אם זאת חשוב להתאים את הציפיות ליכולות של הילד ואת הביקורת להשאיר לאחרים. אגב, ביקורת אינה מועילה בדבר היא רק גורמת נזק, במיוחד לילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז.
לסיכום- ישנם דרכים רבות להתמודד עם הפרעת קשב וריכוז של ילדים. בהדרכה הורית מקצועית ניתן ללמוד את כל הכלים ולהפסיק “להאשים” את הפרעת הקשב וריכוז אלא ללמד את הילד להתנהל נכון למרות הפרעת הקשב וריכוז.
