סוגיית המריבות בין אחים במשפחה הינה מקור קשה להתמודדות הורים ומצב המעכיר את כל היחסים והדינאמיקה המשפחתית. הורים הפונים לייעוץ והדרכה הורית מתקשים לפתור וליצור משמעת וגבולות אשר יובילו לתקשורת טובה במשפחה ועושים הכול ובלבד שלא יהיו מריבות בין האחים והסמכות ההורית תבוא לידי ביטוי ביחסים בבית.
בייעוץ משפחתי והדרכת הורים סיפרה פ. על בנה בן ה-17 שקובע לאחותו בת ה-15
לאן ומתי לצאת. לטענתה המריבות ביניהם הפכו לבלתי נסבלות והיא איבדה שליטה וסמכות. כל רצונה היה להחזיר את הסמכות ההורית לידיה וליצור תקשורת ויחסים טובים במשפחה.
לפני שניגע בפתרונות ובמה עושים חשוב להבין מדוע אחים רבים ומה חשיבות המריבות בין אחים.
מריבות, בכל גיל, הן סוג של תקשורת במשפחה וחלק משפה והתנהלות ביחסים.
היכולת לנהל ויכוח, לכעוס, להביע עמדה, להסכים או לא להסכים, לדעת מתי לוותר
מתי לעמוד על הרצונות האישיים, לחלוק, להתחלק, לשמור על זהות וטריטוריה ועוד… הם חלק חשוב ומהותי ביחסים שבין אחים ובעיצוב האישיות של כל אחד מהם בנפרד. (מוכר לכם קצת מהיחסים הזוגיים?)
במצבים רבים ובמיוחד בגיל הצעיר, המריבות מתרחשות בגללנו ההורים (כן, גם הפעם אנחנו אשמים). ברוב המקרים, אנו מוצאים את עצמנו מעורבים, כועסים, שופטים ומענישים וניתן לראות זאת במיוחד כאשר הם משלימים ומסתדרים, בנו עדין ניכר הכעס (וגם כעסם ניכר עלינו). בייעוץ להורים ובהדרכה ליצירת סמכות הורית ניתן להוריד את רמת המריבות (ומספרן) באופן משמעותי ולשפר את התקשורת במשפחה ובין האחים במיוחד.
רצוי לא לנקוט עמדה כלפי אחד הילדים – למרות שתמיד יהיה ילד ש”נראה” לנו חלש, מסכן ולא יכול ולמרות הרצון שלנו, ההורים, לגונן עליו מפני האח ה”אלים”, ה”חזק” וה”תוקפן”. כאשר ההתייחסות, בזמן מריבה בין אחים נעשית ברבים (“זה לא נעים לי שאתם רבים”, “תסתדרו לבד”) מבלי לשפוט ולהתערב במריבה שלהם, סביר להניח שהמריבות יפחתו.
הצבת הגבולות של ההורים חייבת להיות עקבית ולאורך זמן. כשלא מתערבים וההתייחסות היא לכולם המריבות פוחתות.
המטרה היא שלאף אחד מהילדים לא יהיה רווח מההתערבות ההורית במריבה שלהם.
כל זה נכון וטוב עד למצבים שבהם קיימת שליטה טוטאלית וכפיית התנהגות (!) של אח אחד על אח אחר ובמקרים בהם הגבולות “עברו” מההורים לילד ה”גדול” והוא זה ש”מכתיב” וקובע נהלים. סמכות הורית והצבת גבולות ברורים ע”י נקיטת עמדה חייבת להיעשות באופן מיידי! אסור שיהיה ערעור על הסמכות ההורית והחלפת תפקידים של הורה-ילד. .
איך מציבים גבולות במריבות בין אחים מתבגרים?
– מתבגר (17) לא סתם מחליט “לקבוע” לאחותו ה”קטנה” מה לעשות, איך ומתי
מישהו אפשר לו לעשות זאת. הסמכות ההורית הלכה העברה לידיו של האח. כשה”כוח” יילקח מידיו – הוא יפסיק. הצבת גבולות זו תחילתה של המשמעת ותקשורת במשפחה.
בייעוץ הורי, טענה כמו “הוא רק שומר ומגן עליה” אינה רלוונטית ואסור שתתקיים. תפקיד ההורים להגן ולשמור וגם להחליט מה מותר ומה אסור.
שניהם נמצאים בגיל ההתבגרות. גיל לא פשוט שבו חלים הרבה מאוד שינויים פיזיים, רגשיים, נפשיים, הורמונאליים, חברתיים ועוד. בגיל ההתבגרות כל תפיסת המציאות אצל המתבגר הופכת למעוותת. מושגים כמו שליטה וכוח מאוד בולטים ולעיתים אף באופן שלילי קיצוני.
לאורך זמן, כשאין סמכות הורית, יכולה להיגרם לאחות הצעירה תחושת חוסר הביטחון, ערעור נפשי, פחד וחרדה. אצל האח הבכור יכולה להיווצר ראיה מעוותת של הדרך בה “מחנכים” ומגיבים לבנות/נשים (אסור לשכוח שבעתיד גם הוא יהיה הורה).
בדילמה ההורית של “איך מחזירים את הכוח להורה היחיד?”, המילה “כוח” היא כבר בעייתית (תרתי משמע), אבל הסמכות ההורית היא הכרחית והילדים זקוקים לה נואשות
ללמידת גבולות ותקשורת במשפחה.
איך עושים זאת? הלוואי והיו פתרונות קסם. ייעוץ והדרכה הורית מומלצים היות ואף אחד לא מלמד הורים איך ליצור יחסים טובים במשפחה גם ברמת היחסים בין האחים.
