אמא לשני ילדים (3,6) שתפה אותי בדילמה איתה היא מתמודדת ובקשה הדרכה הורית: “באופן כללי אין לי איתם בעיות מיוחדות” ספרה בעודה מדגישה את חוסר העקביות בין ההורים.
“בעלי – אבא אוהב שמשקיע את כולו לילדים, דאגן, מסור ובעיקר בעל פתיל קצר, נוטה לכעוס על הילדים (בעיקר על הגדולה) ולדרוש מהם דרישות גבוהות מידי. הוא מחייב אותם לסיים מהצלחת גם כשלא ממש רעבים, דורש משמעת נוקשה ומציב גבולות מיותרים לטעמי.
מדובר באדם אינטליגנטי, אקדמאי עובד בעבודה מאוד לחוצה ונמצא בחו”ל בחלק מהזמן. בחלק מהדרישות והגבולות המוגזמות אני מצליחה לשכנע אותו לוותר אך כל ניסיונותיי “להוריד” אותו מסגנון הכעס לא ממש הצליחו ולמדתי לקבל אותו גם עם התכונות שאני פחות אוהבת. את סגנון הכעס וחוסר הסמכות ההורית שלו הוא מפנה לילדים.
בעלי גדל בבית קשוח עם הורים קשים אליו (לדעתי עד היום). לאחרונה שמתי לב שהבכורה מגיבה ברגישות יתר כאשר הוא כועס עליה, בורחת לחדר, בוכה ונעלבת. אני מרגישה שהיא הרבה פחות שמחה וגם אין לה תיאבון ולי זה מפריע מאוד. כיצד אוכל להסביר לה וגם לבן הקטן, שלא כדאי לקחת ללב כל הערה או כעס וזאת מבלי לשלול את הסמכות ההורית כאבא בעיניהם, כיצד אוכל להסביר להם שיש אנשים שעובדים בסביבה לחוצה ולפעמים אנו הקרובים משלמים את המחיר- גם אם לא בצדק.
האם ניתן להקנות משמעת לילדים גם מבלי לגרום לה להיעלב כאשר אבא כועס עליה?”
ייעוץ והדרכה הורית הינם כלי חשוב להבנת עולמם של הילדים ודרך התנהלותם.
אתחיל מהסוף- בלתי אפשרי וגם לא נכון (!!) להסביר ולבקש מילדים (ומבוגרים) לא לקחת ללב. זה בדיוק כמו לומר “אין לך רגשות” או “תפסיקו להרגיש”.
גם הסבר כמו “אבא עובד בסביבה לחוצה ולכן אנו משלמים מחיר”, אינו הגיוני ומלמד את הילדים לכעוס כשהם יהיו לחוצים…
הטענה ש”הקרובים משלמים מחיר- גם אם לא בצדק” אסור שתתקיים ! באווירה כזו ילדים מפתחים חרדות, לחצים, חוסר ביטחון, כעס ותסכול, מה שבסופו של דבר יוצר קשיים התנהגותיים ותפקודיים בתוך המשפחה וגם מחוצה לה. זו אינה סמכות הורית.
כהורים, חשוב להבין את כל השלכות שיש להתנהגויות שלנו על הילדים וליכולת שלנו להקנות לילדים משמעת. ציפיות גבוהות, ביקורת, התעקשות וגבולות נוקשים מידי מובילים למאבקי כוח, מרד, דימוי עצמי נמוך, חוסר תיאבון, מצבי רוח משתנים ואפילו ויתור, חוסר אכפתיות ואפטיה לכל המתרחש סביב במיוחד כאשר אין עקביות בין ההורים לא בהתנהלות ולא במסרים אליהם.
ההתייחסות הראשונית (עוד לפני שפותרים את הקושי!) מתחילה בזוגיות. חשוב ללמוד להגיב באותו אופן ובאותה ההתנהלות כלפי הילדים – גם אם אין הסכמה על הדרך.
מול הילדים המסרים צריכים להיות אחידים ועקביים. אסור שהילדים יחושו שיש “אמא טובה” שאצלה מותר הכול/שהיא תמיד זו שמוותרת/ מרחמת וגם “מצילה אותנו מהאבא הרע”. אולי זה נשמע מוזר, אבל כך הילדים רואים את ההתנהלות בבית כאשר התפקוד ההורי שונה כל-כך והמסרים אינם עקביים ומתואמים.
ממליצה על הדרכה הורית שיכולה לשנות את כל היחסים במשפחה וליצור סמכות הורים והורות טובה יותר. .
הקניית משמעת לילדים מתחילה מאיתנו ההורים
הורים רבים אינם יודעים כיצד לתרגם ולייעל את המשמעת אצל הילדים לסמכות הורית.
אחת הנטיות המשמעותיות בהתנהלות מול הילדים הוא ה”פתיל הקצר”, הכעס ולא פעם הדרישות הגבוהות אל מול הילדים שיוצאות הפוך לחלוטין מהתוצאה אותה רצו ההורים להשיג. במקום משמעת וסמכות הורית נוצרים מאבקי כוח וחוסר משמעת.
