או במילים אחרות: הורים, תלמדו כיצד לשחרר ולתת אחריות לילדים.
ילדים אינם יכולים להיות אחראים, עצמאיים ובוגרים בהתנהלותם אם לא מלמדים אותם לעשות זאת.
“יש לנו בת בכורה בת 11. היא די “מרחפת” וחסרת אחריות לגבי כל מה שקשור בלימודים. תמיד שוכחת תאריכים של הגשת עבודות ומבחנים. יש בייננו מתח מתמיד בנושא זה משום שנמאס לי להיות המזכירה שלה. דבר נוסף שגורם לריב הוא העובדה שהיא לרוב משקרת על מנת לפטור אותי מעליה. כשאני שואלת אותה אם גמרה עם השיעורים לפני שהיא יושבת לפני המחשב היא עונה לי שכן ורק אחר כך, כשכבר מאוחר, אני מגלה שלא ואני מתפוצצת מכעס. אני מרגישה שהיא דוחקת אותי לתפקיד של “שוטרת”. היא מתלוננת שאני לא בוטחת בה ולא נותנת לה לעשות דברים כמו ללכת הביתה לבד מביה”ס יחד עם אחיה שבכתה א’. הבעיה היא שכל פעם שאני מטילה עליה אחריות, כמו ללכת לקנות משהו בסופר, תמיד משהו משתבש בדרך- הכסף אובד או שלא הביאה מה שרציתי וכדומה. מה לעשות? בעלי ואני אובדי עצות. קשה לנו עם חוסר האחריות ובמיוחד עם השקרים”.
כפי שציינתי, חוסר אחריות אינו נובע מהתנהגות הילדים, אלא מההתייחסות של ההורים כלפיהם.
כשיש מי שדואג להזכיר לה אז למה עליה לזכור ולהכין שיעורים?, במילים אחרות, אם אנחנו, ההורים, לא סומכים על הילדים ועסוקים כל הזמן בלהיות “המזכירה” מדוע שהם ייקחו אחריות?
בתך צודקת ! מצד אחד את מצפה לאחריות, בגרות ושליטה ומנגד את “לוקחת” ממנה את כל השליטה והאחריות על הדברים השייכים לתחום אחריותה. היא (בתגובה) נאבקת בך ולכן היא משקרת, מאבדת וכולי.
כדי שהתנהגותה תשתנה את כאמא צריכה לשנות את ההתייחסות כלפיה. יותר לסמוך, לעודד ו”לשחרר” ופחות ללחוץ, לבקר, לכעוס ולהעניש.
ייעוץ והדרכה הורית מקצועית, נותנים את כל הכלים הנכונים לעשות זאת ועוד לפני גיל ההתבגרות שבו הקושי הרבה יותר גדול ודורש עבודה רבה יותר כדי שהילד ייקח אחריות על לימודיו ושיעוריו.
