איך מתמודד ומה מרגיש מורה ואיש חינוך כאשר במשפחתו הילדים אינם עומדים בציפיות ובסטנדרטים הלימודיים- חברתיים- התנהגותיים?
מורים ואנשי חינוך רבים נמצאים בקונפליקט תמידי. מחד תחושת השליחות, התפקיד המחייב להבאת תוצאות והישגים, המעמד הנלווה למקצוע, האווירה וההתנהלות התחרותית בחדר-המורים ומנגד חוסר האונים הנוצר כאשר הילדים הפרטיים אינם מתנהלים או עומדים בציפיות של ההורה-מורה (או כמו שנהוג לומר- בציפיות “המערכת”)?
בשנים האחרונות חלה עליה מתמדת של מורים הפונים לקבלת ייעוץ והדרכה בנוגע להתמודדות עם מאבקי כוח ויחסים קשים המתנהלים סביב תפקוד הילדים אל מול הציפיות (או יותר נכון האכזבות) באשר ליכולות הילדים במשפחתם.
מסתבר שכאשר מלמדים מורים ללמד (במכללות להכשרת מורים), לא נלמד השוני בין ה”תפקיד” המקצועי להורי ושצריכה להיות הפרדה בין החינוך בבית לזה המתנהל בבית-הספר. למעשה, חשוב ללמד את הילד במשפחה לאהוב ללמוד מבלי שההורה הופך להיות המורה גם בבית!
:הדילמות והקשיים רבים ומגוונים:
– הילדים מסרבים ללמוד – פעמים רבות מתוך כניעה ללחץ ולציפיות הגבוהות.
– התנהגות אלימה ואגרסיבית בביה”ס – לעיתים מתוך תסכול וחוסר אונים.
– הפרעות קשב וריכוז המונעות לא פעם מלהגיע להישגים גבוהים
– קשיים חברתיים, תחרות קשה, השוואות ועוד.
תחושת הכישלון וחוסר האונים המלווה את ההורים-מורים בתוך משפחתם מביאה למצבי קיצון והתנהלות קשה ההורסת, לא פעם, את היחסים בבית.
הורים-מורים לומדים תוך תהליך מפרה ומצמיח לעשות הפרדה בין המקצוע לבין ההתנהלות מול הילדים. החשיבות בהבנת הקושי וקבלת כלים התנהגותיים מול הסיטואציות והקונפליקטים במשפחה מגשרות על הפערים בתקשורת וביחסים ע”י:
– הורדת רמת הציפיות.
– הדרך הנכונה לעודד במצבי משבר במקום להעביר ביקורת.
– הפרדה בין האני כמורה לבין ההצלחה/כישלון כהורה.
– הקשבה לצורכי הילד והבנת דרכי ההתנהלות שלו מול המודעות לצרכים האישיים כמורה וכהורה.
– היכולת ללמד את הילד לקחת אחריות על ההישגים (והכישלונות) מבלי שזה יערער על המעמד האישי כמורה.
הורים-מורים שעוברים תהליך ויודעים להפריד בין התפקידים, מעבר להיותם הורים טובים יותר – הם הופכים למורים טובים יותר.
לסיכום: הכל מתחיל מחינוך. הגיע הזמן להכניס את הייעוץ המשפחתי וההורי גם לחדרי המורים !
