“אנחנו נמצאים שנה שנייה בארה”ב ולפנינו עוד שנה ואולי יותר ואז חזרה לארץ. בני מסיים השנה את גן החובה, הוא יליד יוני ונחשב מבין הצעירים בשכבת גילו פה (החתך בספטמבר). אני מרגישה קצת יותר משנה הילד קצת “מאחורה” ביחס לבני גילו ומאז אני מודאגת לגבי המעבר לכיתה א.
הגננת של הילד אמרה לי כמה פעמים שהוא לא מקשיב, לא אוהב ללמוד, יש לו בעיות בהבעה ובאוצר מילים , בעיות סנסוריות ובעיות וורבליות באנגלית ובעברית (היא גננת ישראלית) ומאוד המליצה לי לגשת איתו לאבחון. הילד עבר אבחון והערכת פסיכולוגית, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת ותצפיות ע”י עובדת סוציאלית והפסיכולוגית. הממצאים היו שברוב הקריטריונים הוא ממוצע ומבחינה וורבלית קצת נמוך. מבחינה סוציאלית הוא מתנהג פחות מבני גילו. הילד מקבל ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת וכן העשרה של “אנגלית כשפה שנייה”. בישיבת סיכום בה הוצגו תוצאות האבחון העליתי שאלה בפורום של כל הצוות שעובד איתו האם הוא מסוגל לעלות לכיתה א. הגננת אמרה שלדעתה הוא צריך עוד שנה גן, השאר אמרו שניתן לו עוד זמן ובית הספר אינו ממליץ להשאיר אותו עוד שנה בגן בטענה שיש כיתה מיוחדת לילדים חלשים כמוהו ושהוא (ואנחנו) נצטרך לעבוד איתו קשה. מה שאני העליתי בפניהם זה שהיחס שלו לבית ספר לא טוב. בבית הוא נהנה לעבוד בחוברות ובתוכנות במחשב אבל בבית ספר מנסה לברוח מעבודות ולימודים ולא משתתף בכיתה. נוצר לו יחס שלילי ללמידה בבית ספר ואני לא רוצה שזה ימשיך כך. יותר חשוב לי שיהיה לו יחס חיובי ללמידה מאשר להריץ אותו קדימה ושבעקבות זה שיהיה חלש הוא יסבול הרבה כישלונות שיפגעו בביטחון העצמי שלו בעתיד. הוא ילד כזה שקשה לו אם מישהו יסיים משימה בצורה טובה ממנו או שמהר יותר ממנו ואם זה יקרה הוא יהיה מיואש. אנחנו כמובן עובדים על זה, אבל הילד חווה השנה הרבה כישלונות ואני לא רוצה שימשיך להרגיש כך. ההחלטה בידינו. זהו בני בכורי, אין לי מושג האם מה שאני מרגישה הוא נכון והאם אני לא עושה טעות בכך שאני חושבת להשאיר אותו. אשמח מאוד לשמוע לדעתך”.
הכנה לקראת הכניסה לכיתה א’.
כמה עומס נפשי, רגשי ושכלי יש על כתפיו של ילד כ”כ קטן. אבחונים, הערכות פסיכולוגים, עובדת סוציאלית, מרפאה בעיסוק, תצפיות, קלינאית תקשורת (אם אני הייתי צריכה לעבור את כל זה בגילי המופלג, אני הייתי נשברת :)).
לא קל לילד שלך עם המעבר לארץ חדשה, למידת שפה נוספת ובכלל התאקלמות ותחושת שייכות שכל-כך חשובים להרגשת הביטחון והיציבות שלו.
אני לא יודעת עד כמה נכון להשוות אותו עם בני גילו שם וממש לא חובה שילד שעולה לכיתה א’ ידע לחבר ולחסר עד 100 (את זה הם צריכים לדעת במשך שנת הלימודים). ילד שמרגיש תחושת לחץ, לעולם לא יוכל ללמוד ולהיות עסוק בלהצליח, אלא הוא עסוק ב”לשרוד” את הקשיים איתם הוא מתמודד והאבחונים שעליו לעבור. 🙁
אם לתחושתך הוא זקוק לעוד שנה בגן להתאקלמות, לחיזוק הביטחון העצמי ולשיפור הדימוי העצמי שלו – על הדברים הללו שווה לעבוד איתו ופחות על תרגילים בחשבון- עשי זאת בלב שלם. אין מה למהר. להזיק זה בטח שלא יזיק אלא ההפך, הוא יהיה בשל יותר מכל הבחינות לעלות לכיתה א.
אגב, אם יש מקום בו תוכלי לקבל הדרכה וייעוץ הורי (מבלי לערב את הילד), אלא רק ללמוד כיצד לחזק את הביטחון שלו, זה יכול לחולל פלאים לילד.
