“שמחתי להיתקל באתר שלך. אני נמצאת בשבוע של ייאוש מהילדים ומהבעל ויש לי המון שאלות אבל בינתיים אתחיל עם אחת. יש לי ארבעה ילדים הגדול בן 11 הקטנה בת שנתיים. הילד השלישי (בן 4 ) נוטה להשתולל יתר על המידה ולא להקשיב לבקשותיי להפסיק. נמאס לי לצעוק ולאיים על עונשים שלא כ”כ מתקיימים כי אין ממש מה להעניש ילד בגיל זה במיוחד שלמחרת הכל נשכח. איך אני גורמת לו להקשיב ולא לצחוק לי בפנים ולברוח מהחדר שלו כשאני מענישה?”
הילד לא מקשיב? מה עושים ואיך מגיבים?
לפני שנגשים לפתרונות ולמה עושים חשוב להבין מדוע הוא לא מקשיב ומדוע הוא “צוחק לך בפנים”.
ההתנהלות והתגובות (שלך) אליו הם אלו שמייצרים (בסופו של דבר) את ההתנהגות שלו. כלומר, ילדים תמיד מגיבים לדרך בה אנו מתנהלים מולם.
אני אסביר: אם הוא מרגיש שכאשר הוא “מסרב” לבקשות שלך את כועסת, צועקת, מענישה, נכנעת, צוחקת, מוותרת, מאיימת וכולי (כמובן, כל פעם תגובה אחרת), הוא מרגיש כוח ו”עליונות” עליך. גם ולמרות שהילד מקבל יחס שלילי.
מכאן הילד חש שהוא מקבל הרבה מאוד תשומת לב והתייחסות (ממש לא מעניין אותו שכועסים עליו) ולכן, פעמים רבות ההתנהגויות הללו הולכות ומקצינות ובדיקת הגבולות רק הולכת וגוברת ולרוב גם מקצינה.
כדאי לבדוק איך הוא מתנהג בגן? כיצד הוא מתנהל עם אחיו? האם הוא מתנהג כך גם עם אביו? האם יש שוני בהתייחסות אליך לאומת שאר בני המשפחה?
אגב, את צודקת ! עונשים אינם עוזרים – הם רק מלמדים את הילד “להעניש” אותנו (ההורים) בחזרה. סביר להניח ששינוי בתגובות שלך אליו, באופן עקבי ולאורך זמן, ישנו לחלוטין את ההתנהגות שלו.
טיפ חשוב: כדאי להתייחס להתנהגויות החיוביות ולומר לילד מה ההתנהגות שלו גורמת לך (אושר, הנאה, כיף, שמחה). פחות מחמאות ויותר התייחסות אפקטיבית להתנהגות.
ממליצה על ייעוץ והכוונה הורית ולמידת דרכי חינוך נכונים ואפקטיביים לגידול ילדים ולשיפור היחסים במשפחה
