שינוי (קטן) בתגובות ההורים יוצרים שינוי עצום בהתנהגות הילדים. הצבת גבולות, הקניית ביטחון עצמי, משמעת, אסרטיביות, עקביות, הקשבה ואמפטיה הם רק חלק מהכלים לתקשורת נכונה.
ר. מספרת: “ההתנהלות של הילדים שלי (בעיקר הגדולים) היא בצעקות, בהשתוללויות, בהמון צחוקים ו”שיגועים” והצקות. כלומר בעיקר לחיוב – צחוקים והשתוללויות של שמחת חיים שירים, ריקודים וגם צעקות והצקות כמו בין כל אחים. אבל תמיד נורא רועש בבית. אני לא יכולה לסבול את זה ואני לא מצליחה להביא אותם להתנהלות שקטה ורגועה, של שיחה, של שלווה, שכל אחד ידבר בשקט ובכבוד אחד לשני. כשהמצב הזה קורה וזה כך כל אחה”צ, אני נעשית כעוסה, קודרת, עצבנית וחסרת סבלנות. אני מדברת אליהם לא יפה ואני מתחילה לצעוק ולהשתולל. אפילו הבעת הפנים שלי (כך אני מרגישה) כעוסה וקפוצה עם פנים חמוצות. ואז מתחיל הלחץ של ארוחת ערב ומקלחות והמטרה שלי זה להגיע לסיום הערב, אחרי מקלחות (שגם הם תמיד בלחץ ועצבים) ואחרי ארוחת ערב. אין לי סבלנות לשבת איתם על שיעורים. אני נרגעת רק אחרי שכולם במיטות ורק אז אני מארגנת את הבית ומרשה לעצמי לנוח רק אחרי עשר בלילה.
הייתי רוצה שהאווירה בבית תהיה שלווה ורגועה, לבקש שיעלו להתקלח והם אכן יעלו להתקלח, בלי צעקות ובלי שאצטרך לאיים עליהם במשהו, וכמובן שתהיה לי הסבלנות גם להכין איתם שיעורי בית או סתם להקשיב להם. יש לך עצה איך לעשות את זה? אני רוצה לציין שבעבודה אני אחרת מאשר בבית – בעבודה אני רגועה, שמחה, חייכנית, עם חוש הומור וזוכה להמון חיבה. בבית אני הופכת למפלצת עצבנית. אשמח לקבל טיפים לשיפור המצב”.
מה עושים?
ראשית, ואני יודעת שזה לא מעודד, בבתים רבים ישנו רצון לאווירה שקטה ורגועה וכמובן שהילדים יתנהלו “לשביעות רצוננו”, אבל זה לא פשוט ואולי אפילו בלתי אפשרי ולמעשה, את לא לבד.
שנית, כדי ללמד ילדים להתנהלות שקטה ורגועה, לשיחה ולכבוד הדדי מישהו (ההורים) צריך לשמש להם דוגמא.
סביר להניח שכאשר ילדים חווים שיש להם “כוח” ובנוסף (לתחושתם) הם “מצליחים להוציא את אמא מהכלים” ההתנהלות שלהם היא בהתאם.
לצערי, אין טיפים לשיפור האווירה (טיפים יעילים רק לשעתיים). ישנם הרבה מאוד כלים ודרכי התמודדות להתנהלות נכונה ותקשורת טובה יותר. חשוב לדעת כיצד להגיב בכל סיטואציה, לדעת לעודד ובעיקר להציב גבולות ברורים ללא עונשים, צעקות ומריבות. הביטחון של הילדים הוא כאשר ההורה משדר ביטחון ו”מנהל” אינטראקציה חיובית מולם.
את מציינת שבעבודה את מתנהגת אחרת. האם קשה לך בבית? האם את לחוצה? עייפה? מותשת? מוטרדת? כאשר מטלות הבית משרות לחץ תמידי על ההתנהלות מול הילדים זה משפיע באופן ישיר על ההתייחסות אליהם והם מגיבים בהתאם – הפוך מהציפיות שלנו מהם. שינוי ההתייחסות אליהם יביא לשינוי התנהגותי מיידי.
ממליצה בחום- לדבר יותר על התחושות שלך בבית, לומר לילדים מה את מרגישה ולשתף אותם בחוויות שלך (טובות יותר וגם הפחות מוצלחות). ילדים מתחברים מאוד ומשתפים פעולה כשמדברים איתם “בגובה העיניים”. עקביות לאורך זמן וזה מצליח !
