הורים שואלים – היועצת לוי רחל עונה
בני הבכור כמעט בן 6 והוא בגן חובה. יש לו אחים תאומים (בת ובן) בני 4. בני מגיב בבכי מר בכל פעם שמעליבים אותו או כאשר הוא לא מרוצה (למשל מהמתנה שקיבל) או כשהוא לא מקבל בדיוק את מה שהוא רוצה וגם כאשר האחים שלו מפזרים משחק אצלו בחדר. בכל פעם שזה קורה אנחנו מבקשים ממנו להפסיק לבכות ולהסביר את עצמו אך קשה לו מאוד להפסיק. זה קורה בבית ולפעמים בגן. הוא יודע להתבטא היטב עם אוצר מילים עשיר. הוא קולט דברים מהר (חשבון, מחשב) יש לו חברים בגן והוא אוהב לשחק עם אחרים. כמו כן הולך ברצון לחברים ומזמין הביתה חברים ואפילו הולך לחוגים. הגננת מתלוננת על כך שקשה לו לשבת בריכוז והוא מתנועע הרבה. לפני כשנה לקחנו אותו לאבחון ומסקנתם הייתה שהילד בסדר. מה עושים על מנת שיפסיק לבכות מכל דבר קטן ואיך מונעים ממנו להיות רגיש כל-כך?
היועצת רחל לוי עונה על בכי ורגישות “יתר” של ילדים.
תזכרו כלל חשוב בהורות – ככל שמבקשים מילד להפסיק לבכות כך גורמים לו לבכות יותר !
בכי זו “זכות” שניתנת לכל אדם. מותר לבכות ולא מומלץ לשלוט על רגשות של מישהו אחר, כולל לא של הילדים שלנו. היכולת לבכות כשעצוב, רע, קשה, כואב, מתסכל או אפילו מתוך שימחה ואושר הנה דבר בסיסי וחשוב לאפשר אותה בכל זמן.
מאוד חשוב להבין מדוע הוא בוכה ואיך הפך להיות “רגיש” כל-כך. אולי זה מפני שאף אחד לא מבין את רגשותיו ואת התסכול שלו (כאשר מפזרים צעצועים בחדרו או כשאינו מקבל את המתנה שכה חפץ בה)?
אמפטיה והבנה כנה לתחושותיו עוזרת לילדים להירגע ולהיות פחות “רגישים” כשמשהו אינו מסתדר עבורם. התחושה שמבינים אותך ויודעים כמה קשה לך כשנוגעים לך בדברים או כשמעליבים אותך עוזרת להירגע וגורמת לפחות בכי.
אגב, זה לא אומר שצריך לתת לילד כל מה שהוא מבקש. ממש לא !! ההפך, צריך “רק” להיות קשובים לקושי ולהיות שם ובשבילם למרות ובגלל התסכול.
לסיכום: אין ילד רגיש. יש ילד שלא מבינים אותו ולכן הוא בוכה ומתוסכל.
