הורים שואלים רחל לוי עונה.
ההתנהלות של הילדים שלי (בעיקר הגדולים) היא בצעקות, בהשתוללויות, בהמון צחוקים, “שיגועים” והצקות. לפעמים זה לחיוב כל הצחוקים והשתוללויות של שמחת חיים וגם צעקות והצקות כמו בין כל אחים אבל הכול כל כך רועש. אני לא יכולה לסבול את כל הרעש אצלנו בבית ואני לא מצליחה להביא אותם להתנהלות שקטה ורגועה. חשוב לי שבבית תהיה אווירה של שיחה, שלווה, שכל אחד ידבר בשקט ובכבוד אחד לשני. כשהמצב הזה קורה (כל יום אחה”צ) אני נעשית כעוסה, קודרת, עצבנית, חסרת סבלנות. אני מדברת אליהם לא יפה, וגם אני מתחילה לצעוק ולהשתולל. אפילו הבעת הפנים שלי (כך אני מרגישה) כעוסה וקפוצה. אפשר לומר שאני עם פנים חמוצות כל הערב. למעשה, כל המטרה שלי לאורך אחה”צ היא להגיע לסיום הערב, אחרי מקלחות וארוחת ערב שתמיד מלוות בלחץ ועצבים. אין לי סבלנות לשבת איתם על שיעורים ואני נרגעת רק אחרי שכולם במיטות. הייתי רוצה שהאווירה בבית תהיה שלווה ורגועה, לבקש שיעלו להתקלח והם אכן יעלו להתקלח, בלי לצעוק, לבקש עזרה בהכנת ארוחת ערב ושהם יעזרו ויקשיבו בלי שאצטרך לאיים עליהם במשהו, ושתהיה לי הסבלנות גם להכין איתם שיעורי בית או להקשיב להם. מהי הדרך הנכונה לעשות את זה? אני רוצה לציין שבעבודה אני אחרת מאשר בבית – בעבודה אני רגועה, שמחה, חייכנית, עם חוש הומור וזוכה להמון חיבה ורק בבית אני הופכת למפלצת עצבנית. תודה מראש.
רחל לוי מייעצת להורים – כיצד מתמודדים עם הצקות וצעקות?
ראשית, ואני יודעת שזה לא מעודד, בבתים רבים ישנו רצון לקבל אווירה שקטה ורגועה וכמובן שחלומו של כל הורה הוא שהילדים יתנהלו “לשביעות רצוננו”, אבל זה באמת לא פשוט ואפילו נדרשת לכך “עבודה” לא מעטה.
שנית, כדי ללמד ילדים להתנהלות שקטה ורגועה, לשיחה ולכבוד הדדי אנחנו ההורים, צריכים לשמש להם דוגמא.
סביר להניח שכאשר ילדים חווים שיש להם “כוח” ובנוסף (לתחושתם) הם “מצליחים להוציא את אמא מהכלים” ההתנהלות שלהם היא בהתאם.
לצערי הרב אין טיפים לשיפור האווירה (טיפים יעילים ועובדים רק שעתיים). ישנם הרבה מאוד כלים ודרכי התמודדות להתנהלות נכונה ותקשורת טובה יותר. חשוב לדעת כיצד להגיב בכל סיטואציה, לדעת לעודד ובעיקר להציב גבולות ברורים וזאת ללא עונשים, כעסים ומריבות. הביטחון של הילדים הוא כאשר ההורה בעצמו משדר ביטחון ו”מנהל” אינטראקציה חיובית מולם. כלומר, צריך לדעת גם איך לכעוס ובאיזו דרך להגיב בכדי שהמצב לא יהפוך למאבקי כוח והתנגדויות אצל הילדים.
את מציינת שבעבודה את מתנהגת אחרת. כלומר, סביר להניח שאם ההתנהלות שלך בבית תהיה “כמו בעבודה” גם הילדים יתחילו להירגע. חשוב לבדוק עד כמה קשה לך בבית, האם את לחוצה? עייפה? מותשת? מוטרדת? – ההרגשה שלך משפיעה באופן ישיר על ההתנהלות מול הילדים והם מגיבים בהתאם. שינוי ההתייחסות אליהם יביא לשינוי התנהגותי מיידי אצלם.
ממליצה בחום, לדבר יותר על התחושות שלך בבית, לומר לילדים מה את מרגישה ולשתף אותם בחוויות שלך (גם הטובות וגם הפחות מוצלחות). ילדים מתחברים מאוד ומשתפים פעולה כשמדברים איתם “בגובה העיניים”. עקביות לאורך זמן וזה מצליח !
