בשונה מבעבר, גיל ההתבגרות מתחיל מוקדם מאוד ולפני שמתחילים ההורמונים להשתולל מתחילות בעיות התנהגותיות שיתכן ולא היו קימות בגיל הצעיר או אולי רק הקשיים שהיו קיימים בעבר רק הולכים ומקצינים.
ר. אם לשלושה מתבגרים (15,14,12) עוברת את קשיי גיל ההתבגרות עם בנה בן ה-14: “בני בתחילת גיל ההתבגרות וכול אינטראקציה מולו מלווה בהמצאת שקרים. אחיו שונים מימנו לחלוטין והם ילדים מבריקים עם הישגים טובים בביה”ס. הוא פחות טוב מהם. הוא מסרב לקחת אחריות ותמיד אחרים אשמים (“המורה לא טוב”). הוא מסוגל להמציא סיפורים לא ריאליים כמו “הבנות בכיתה אומרות לי שאני יפה” ואני בטוחה שזה לא נכון. הוא מאוד עקשן, תמיד חושב שלא מתייחסים אליו בבית והוא זה שמתחצף ולכולם. איך ניתן להוכיח את שקריו ולהענישו פעם אחת ולתמיד שיפסיק? המצב רק הולך ומחריף”.
בניגוד למה שרובנו חושבים על בעיות ההתנהגות של ילדים ומתבגרים חשוב להבין שילדים לא נולדים שקרנים וזה לא ב”גנים” שלהם לשקר, הם פשוט לומדים לשקר ויש לכך סיבות רבות. השאלה היא למה הילד בוחר לשקר? האם הוא פוחד או שאולי כך הוא למד לקבל התייחסות ותשומת לב?
מאותה סיבה בדיוק צריך לומר שאין ילד עקשן (גם זה לא עובר בגנים ובתורשה) אלא הילד בוחר להתעקש. אולי פשוט כי אנחנו הורים שמתעקשים מאוד עם הילד. בגיל ההתבגרות מצבי הקיצון הללו בהתנהגות המתבגר רק הולכת ומחריפה שכן השקרים או העקשנות (או הביישנות) רק הולכים ומקצינים. במצב שכזה ההורים ירגישו שזה כבר חלק מה”אופי” של הילד אבל זו טעות לחשוב כך.
ילדים ובעיקר מתבגרים, מתנהגים ומגיבים בהתאם להתייחסות שלנו אליהם. הם מפרשים בצורה שונה לחלוטין כל סיטואציה ולכן מה שנראה בעיניי ההורים כמחנך ונכון, עבורם זו דרך ליצור מאבקי כוח ושליטה.
גיל ההתבגרות מאופיין בהרבה מאוד שינויים ומסוגים שונים: שינויים רגשיים, הורמונאליים, חברתיים, גופניים וכמובן מצבי רוח משתנים. השפה והדרך בה ההורים מגיבים למתבגר תקבע כיצד הילד יתנהג ויגיב.
מדי פעם חשוב לבדוק עד כמה יש בבית תחושה תחרותית או שנעשות השוואות בין האחים. כאשר ילד מרגיש שהוא “פחות טוב” מאחיו, מראש אין לו סיכוי מולם והוא לעולם לא יגיע להיות כמותם “האחים המוצלחים” ומכאן הדרך הקצרה למרד, שקרים ומניפולציות.
ישנם הרבה סיבות לשקרים של ילדים ובעיקר בגיל ההתבגרות. פחד, חשש מביקורת או עונש, תחושה תמידית של “לא סומכים עלי” ואפילו דרך “להעניש” את ההורים על ההתנהגות כלפיו. ילדים משקרים מפני שהם יודעים שזה מרגיז את ההורים ולפעמים הם הופכים זאת ל”מקצוע”. לא חייבים להתייחס לכל אמירה של מתבגר כ”שקר”. לאמירה כמו “הבנות אומרות שאני יפה” אפשר להתייחס בהומור, בהבנה, באמפטיה ובסלחנות.
מתבגר שמרגיש שהוריו אינם מתייחסים אליו, חשוב לנסות ולהבין מדוע הוא מרגיש כך. אנחנו לא יכולים לשנות רגש של מתבגר (או של כול אדם אחר). צריך להבין למה ולפתור את המצב כדי שלא יתדרדר ותהיה פגיעה בתקשורת וביחסים.
לסיכום: פחות ביקורת, השוואות ותחרותיות והרבה הבנה, שיתוף, אמפטיה, גבולות ועידוד יכולים לשנות את היחסים מקצה לקצה ולהפוך כול בעיית התנהגות של מתבגר לקלה יותר. ייעוץ והכוונה מקצועית נותנים להורים את הכלים הנכונים לעשות זאת ובהתאמה לצורכי המשפחה.
