הורים רבים אינם יודעים כיצד להגיב כאשר הגננת מתלוננת על התנהגות הילד/ה במהלך השהות בגן. לא פעם נוצרים מתחים וכעסים בבית בעקבות בעיות ההתנהגות בגן. היכן עובר הגבול בין החינוך בבית לבין זה הקשור לתחומי הגן? במילים אחרות, האם נכון “להביא את הגן הביתה” ולחנך את הילד עלפי מעשיו בגן?
לא מומלץ להעניש ילד על הדרך שבה הוא מתנהל בגן. ההורים אינם נמצאים בגן ואינם יכולים לדעת מה בדיוק התרחש בגן ומה גרם לילד להגיב כפי שהגיב. בגן תפקידה של הגננת להציב גבולות ולשמור על הכללים והסדר, בדיוק כפי שבבית זהו תפקידם של ההורים. אין לנו שליטה על המתרחש בגן ואנחנו לא יכולים לדעת מה היה בגן, מי התחיל, מתי, איך ולמה. אגב, זה אינו קשור לכך שהילד שוכח איך מקובל להתנהג – ההפך. ילדים יודעים היטב כיצד להתאים את ההתנהגות לסביבה שבה הם נמצאים.
מעבר לכך, אם קיימת בגן בעיה התנהגותית שחוזרת על עצמה בגן צריך לבדוק מהי הבעיה, מה עובר על הילד ולטפל בהתאם. התנהגות שלילית בגן יכולה להעיד גם על קושי ומצוקה ולכן נוצרים קשיים ובעיות התנהגות.
ילדים מספרים חוויות וקשיים מהגן רק אם מלמדים אותם לעשות זאת. שיתוף הילד בחוויות ובקשיים שלנו ההורים ילמדו אותם לשתף בחזרה.
לגבי פיתוח הדימוי והביטחון עצמי של הילד- כל מה שעוזר לילד לחזק את ביטחונו העצמי ואת הדימוי שלו מבורך. חשוב שיש אדם מקצועי שעוזר לילד אך ההורים הם היחידים שיכולים לעשות זאת באופן המושלם (מפני שהם מכירים את הילד בצורה הטובה ביותר). ישנם כלים ודרכים לשיפור הדימוי והביטחון עצמי כגון למידה של הקשבה נכונה, עידוד, אמפטיה, הצבת גבולות ועוד ובמקביל הורדת הכעסים בבית על המתרחש בגן.
ילדים יודעים להחזיר אהבה בדרכם, במקומות שבהם הם מרגישים בנוח. האם הילד מרגיש נוח בגן?
לסיכום: חשוב להקשיב לגננת ולשמוע על ההתנהלות של הילד בגן. מומלץ לבקש מהגננת (על בסיס שבועי) גם מידע על דברים חיוביים שהילד עושה בגן. זה עוזר לראות את התנהלות הילד בפרופורציות ולא רק באור שלילי.
