מריבות בין אחים – הסוף !

מריבות בין אחים. סוגיה לא פשוטה בכל בית ומקשה על הלך הרוח והיחסים במשפחה. 🙁

 

 

1. מריבות הן סוג של תקשורת, הבניית מקום במשפחה ופיתוח דימוי עצמי. “היום אני ויתרתי לך”, “אתמול אתה נתת לי”. למעשה, מאוד חשוב לריב ! זו אינטראקציה שחשוב שתתקיים בין אחים, בדיוק כמו שאנחנו רבים עם בן-בת הזוג שלנו.

2. הילדים רבים בגללנו ההורים. כן, אנחנו אלה שגורמים לילדים לריב.

 

 

שימו לב,

 

כמעט בכל בית ההורים נוהגים להגדיר ולקטלג את הילדים.

יש את ה”ילד הטוב”, “העדין”, “שלא אוהב לריב”, ה”חלש” וה”מסכן” ויש את הילד השני- “האגרסיבי”, “החזק”, “האלים” וה”לא שולט בעצמו”.

* כמובן שאין “ילדים רעים וטובים” וההתייחסות היא גם לבנים ולבנות במשפחה, אולם אנחנו כהורים יודעים לזהות מיד מי “הבעייתי” שעושה (תמיד) את הצרות בבית. 🙁

 

אבל, מה קורה בפועל? בזמן אמת? בדיוק כשאתם לא בסביבה? זו כבר סצנה אחרת.

 

ה”ילד הטוב” – יודע בדיוק איך הוא הולך לגרור את אמא (או אבא) לעניין ויודע כיצד בדיוק ניתן לגרום לאחיו להתעצבן ולאבד שליטה והוא פשוט ניגש לאחיו (בשקט בשקט), מוציא לו לשון או נוגע לו במקלדת של המחשב.

אתם, לא שמעתם ולא ראיתם מה היה, אבל כשהילד “האלים” מתפרץ וצועק ומגיב להתנהלות של אחיו בזעם וכעס- זו למעשה הייתה הכוונה של הילד “הטוב”. לגרור אתכם למריבה. כל מה שנותר לו לעשות, זה רק לבכות ולצרוח- “אמא הוא מרביץ לי !”.

למעשה, אם בכל פעם שהם רבים ואנחנו מתערבים ומגוננים “לטובת” אחד הילדים ומגבים רק צד אחד במריבה, אנחנו יוצרים סכסוך בין האחים וגורמים למריבות גדולות יותר, לשנאה ואפילו לקנאה ביניהם. מריבות שיכלו להסתיים בקלות ובמהירות אם רק לא היינו נכנסים לעניין.

 

 

אבל (ויש אבל גדול) , אם בכל זאת, המריבה יוצאת משליטה ואנחנו חייבים להתערב, תמיד תגיבו ברבים. “זה לא נעים לי שאתם רבים”, “אם תמשיכו לריב שניכם תענשו” וכדומה.

 

אל תהיו שופטים של הילדים- תהיו ההורים שלהם. הרי בסוף, כשאנחנו מתערבים ביניהם- הם משלימים ואנחנו נשארים עם הכעס. זכרו, כמו שלא הייתם רוצים שמישהו יתערב במריבות ביניכם- בזוגיות, כך גם אין להתערב לטובת אחד מהילדים.