“הייתי רוצה להתייעץ לגבי הפרידה בגן. בני, עד גיל שנה ו-10 חודשים טופל על ידי סבתא, והכניסה לגן הייתה מאוד קשה. עד היום הילד דורש טקס פרידה ואומר שהוא לא רוצה ללכת לגן. כל זה למרות שלאחר הפרידה הוא משתתף בגן, משחק עם ילדים ואוהב להתנדב ולהיות תורן. היום לקחתי את הבן לגן, והוא היה נרגש. הוא רצה שנלך יחד ונשב בצד ושאני אעשה לו מסג’ בבטן. אח”כ לפי הטקס אני יוצא מחוץ לגן, עושה לו שלום מהחלון והולך. לרוב זה הולך קצר, אבל היום היו כמה ילדים שישבו על הכיסאות והתחילו להציק ולדבר איתי והוא לחש לי שהוא רוצה שהם ילכו. אני מצד אחד אמרתי לו שאולי כדאי שאנחנו נלך לכיוון הדלת וניפרד ומצד שני ניסיתי קצת “לנפנף” אותם, אבל הם ראו שהוא נרגש ואף על סף דמעות ודווקא נדבקו והתחילו להגיד לי ולו שעוד מעט הוא יתחיל לבכות וכדומה. בשלב הזה הגננת קראה להם לסדר והם התפזרו ונפרדנו. זה משתנה מיום ליום, אבל ברור לי שצריך לשנות את תהליך הפרידה כי זה לא עושה טוב לכל הצדדים ומעבר לזה זה גם יוצר לבני הרגשה ותדמית של יותר מידי רגיש ובכיין שמחוזקת על ידי הסביבה וחייבים לאזן את זה. מה לעשות?”.
כמה נקודות התייחסות באשר לפרידה בבוקר:
– הכניסה הקשה של ילד לגן יכולה להיות קשה רק מפני שהוא חווה סוג של קושי מאיתנו.
אני אסביר: ילד מגיב להתנהלות ההורית ולדרך שבה אנו מגיבים אליו. לפעמים כשאנחנו עצבניים בבוקר (מראש “מפחדים מהתגובות של הילד) או כאשר לנו קשה להיפרד (תחושה של רחמים, רגשות אשם) או כשלנו אין ביטחון והמסרים לא ברורים ועקביים, הילד מגיב בהתאם. מספיק שפעם אחת הוא בכה ואתה נכנסת בחזרה וישבת איתו בתוך הגן, בכדי שהוא ילמד לבכות (וכמה שיותר) רק כדי שאבא יישאר ולא ילך.
חשוב להבין, עבור הילד כל תשומת הלב של אבא ניתנת כאשר “אני בוכה בבוקר” (מבחינתו זה המצב האידיאלי “לשבת עם אבא בצד ולקבל מסז’ בבטן”). מכאן, לא רק שהוא לא יפסיק לבכות אלא ההפך, המצב רק ילך ויחמיר.
– האם חשוב לך להיות איתו יחד בבוקר בתוך הגן? במידה וכן, כדאי להמשיך בהתנהלות הרגילה ולקוות לטוב. (פעם הוא יגיב בבכי ופעם פחות).
– במידה ואתה מחליט לעזור לו (ולעצמך) להתמודד עם הפרידה בבוקר חשוב לעשות כמה דברים:
1. לשתף אותו בערב ברגשות שלך, כלומר לספר לו שהיום בבוקר היית עצוב בעבודה ואיחרת וגם קצת כעסו עליך וביקשו שלא תאחר יותר. תתייעץ איתו האם הוא יכול בבוקר לעזור לך להגיע בזמן לעבודה…
2. בהמשך, עדיין בערב, להכין אותו שמחר בבוקר אתה כבר לא תכנס איתו לגן אלא תביא לו נשיקה בלחי וחיבוק גדול. בנוסף, תודיע לו מראש שבמידה והוא יבכה הגננת תיקח אותו ואבא ישר הולך לעבודה כדי לא לאחר. (אגב, מותר לו לבכות ואסור לנו להתערב ברגשות שלו).
3. בבוקר, בדרך לגן, להתייחס לכך שהוא עוזר לך להגיע בזמן לעבודה ולעשות בדיוק את מה שאמרת לו מהערב. לקחת לגן, לומר לו “שלום” ו”אני אוהב אותך” ו”שיהיה לך יום מקסים” וללכת. במידה והוא מתחיל לבכות לבקש מהגננת לקחת אותו. (אין בעיה שתשב מחוץ לגן ותבכה, זה ממש קורע את הלב, אבל אל דאגה – הוא בידיים טובות וכפי שציינת לוקח לו 3 דקות להירגע J)
4. כשאתה חוזר בערב מהעבודה (ואולי גם בצהריים בטלפון), להגיב ולומר שבזכותו הגעת בזמן לעבודה ושהוא עזר לך להיות שמח ולהצליח במטלות ואפילו להגיע מוקדם הביתה.
סוד ההצלחה: כמה ימים עקביים כאלו והפרידה בבוקר הופכת לחלקה. באחריות! כשאנחנו משדרים ביטחון לילדים יש ביטחון.
