ללמד מתבגרים ללמוד. במקום לנהל אותם, להתנהל איתם. במקום להילחם מולם להבין מהיכן הקושי ללמידה וליצור דיאלוג. לא להלחיץ אלא לבנות.
לא פשוט אבל, כדאי להבין…
אני מבינה את התסכול והרצון שהילד יצליח, במיוחד לאור כל ההשקעה המרובה שלכם בו, אבל כאן נכנס גורם נוסף שחשוב לשים לב אליו – היחסים עם הילד המתבגר!
ברוב המקרים, כאשר קיים לחץ מאוד גבוה על ילדים ומתבגרים בעיקר, בכל תחום ובעיקר בתחום הלימוד, מגיע שלב שבו הילד אומר “די!” . גם אם לא במילים, זה מתבטא ישירות בהתנהגות ובסירוב שלהם לשתף פעולה.
בנכם אינו מוכן לקבל כפייה והתערבות, אולי בגלל שנמאס לו מהלחץ והציפיות הגבוהות? גיל 16, ולפעמים הרבה יותר מוקדם, הוא שלב שבו הם רוצים לעשות דברים בדרך שלהם. המתבגרים אינם רואים את העתיד כמונו והם אינם חושבים על המחר אלא על איך יתמודדו היום, ולכן לנו אין יכולת לכפות (זה פשוט לא מצליח), אלא במחיר של פגיעה קשה ביחסים, מריבות ומאבקי כוח.
חשוב לבדוק את הציפיות שלכם מול הציפיות שלו. לנסות ולראות עד כמה לוחצים ומתי אפשר קצת להרפות, בכדי שלא יגרם ההפך – שהוא יתחיל למרוד ולא לרצות ללמוד כלל. הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על יחסים טובים ותקינים. לנסות לפתור את הקושי בשיחה, שיתוף והסכמים. ללמוד אפשר תמיד (כל החיים), אבל יחסים שנהרסים בגיל ההתבגרות הרבה יותר קשה לשקם.
ייעוץ והדרכה הורית מקצועית לגיל ההתבגרות משנים את כל מערך היחסים במשפחה ועוזרים להורים לדעת להתנהל נכון מול המתבגר.
