“בני בן שנתיים וחצי. הוא ילד שובב מאוד. אנו מתקשים להכיל עליו גבולות ויש לנו לא מעט חיכוכים איתו סביב עניין של גבולות ומשמעת. הוא בודק את הגבולות כל הזמן ומעמיד אותנו במבחנים סביב עניין השליטה בבית. הוא נגמל ביוזמתו מעט אחרי גיל שנתיים והיה גמול לגמרי ביום ובלילה במשך חודשיים לפחות. לפני כחודשיים בלי סיבה הנראית לעין הוא חזר לעשות את צרכיו בתחתונים כל הזמן. לא מדובר בפספוסים מדי פעם אלא במשהו גורף ביום ובלילה. נסינו להסביר, להזכיר, לתגמל וגם להתעלם אבל הוא פשוט לא משתף פעולה עם הגמילה וגם מסרב שנחתל אותו. גם בגן הוא חזר לעשות את צרכיו בתחתונים כל הזמן. בעלי ואני העלינו השערה כי אולי הסירוב שלו ללכת לשירותים ולשתף פעולה עם נושא הגמילה קשור למאבקי הכוחות שלנו איתו. אולי זו דרכו להראות לנו מי נותן את הטון בבית לפחות סביב העניין הזה. מה את חושבת על ההשערה? האם ידוע על קשר כזה? אם כן יש קשר, איך נכון יהיה להתמודד עם המצב?”
ילד שהיה גמול לחלוטין וחזר לעשות את צרכיו בתחתונים מבלי שיש “סיבה הנראית לעין” אכן מעידה על סוג של מאבקי כוח ושליטה מול ההורים.
ההשערה שלך ושל בעלך נכונה מאוד! הוא נאבק בכם דרך השליטה שלו בכל נושא הצרכים והגמילה. ואכן זו השליטה שלו וגם הטריטוריה שלו ולמעשה, לנו ההורים אין כל יכולת מולה.
ככל שאנו מנסים לשלוט שם יותר כך הילד מנהל מלחמה גדולה יותר ולכן חוסר שיתוף הפעולה שלו בעניין.
מה בכל זאת ניתן לעשות?
ראשית, להפסיק לחלוטין להיאבק. מומלץ אפילו להרפות למספר שבועות ואז להתחיל שוב.
שנית, כשהורים “מנסים הכל” ומסבירים, מזכירים, מתגמלים ואפילו מתעלמים, פה בדיוק נוצרת הבעיה. ילדים אינם שפני ניסיון של ההורים ולכן חשוב להחליט על דרך אחת, להתמיד בה ולהיות עקביים לאורך זמן, גם אם נראה שבשלב מסוים זה לא מצליח.
כמו כן, חשוב מאוד לעודד אותו על יכולותיו ועל כל התנהגות חיובית להאיר לו (ב-א’).
הכי חשוב לא לכעוס, לא להעניש ולא להתעצבן, מפני שאז ההתנהגות מוקצנת ובמאבקי כוח הילד תמיד (!!) מנצח.
