ובמילים אחרות אין ילד (ומתבגר) ש”מתווכח על כל דבר” – יש הורים שבוחרים ומנהלים ויכוח עם הילד על כל דבר…
נכון, שוב אנחנו (ההורים) אשמים. נקודה. 🙁
דיאלוג נכון מול מתבגרים:
דיאלוג וחינוך ילדים ומתבגרים אינו יכול להתבסס לאורך זמן על מלחמות, מאבקים, כעסים ועונשים. מצב שכזה שוחק, מעייף, מתיש, מעצים את הכעס ויוצר מתחים מיותרים בבית ובמשפחה.
ביתכם כבר לא ילדה. היא מתבגרת ויש לה רצונות וצרכים המתאימים לכל מתבגר בגילה.
השפה שבה מדברים עם מתבגר שונה מאוד מהשפה שבה מדברים עם ילד.
בגיל זה (ורצוי להתחיל הרבה לפני גיל 14) חשוב להקשיב, לשתף, להתייעץ, לנהל דיאלוג משותף, לקבוע כלליים, חובות וזכויות והכל בהסכמה הדדית כשבמידה ומשהו אינו מתנהל כשורה, התוצאות יהיו ידועות מראש. כל דרך אחרת, עונשים, כעס, צעקות ומריבות חוזרות ונשנות עם מתבגרים הופך מהר מאוד למאבקי כוח ולהקצנה של התנהגויות- מויכוחים אין סופיים ועד להתעלמות מוחלטת.
אני ממליצה לכל הורה לילדים מתבגרים, לקרוא ספרים בנושא או ללכת לייעוץ מקצועי על מנת להבין את השינויים הרבים אותם חווה מתבגר ולעיתים מלווים בקושי עצום עבורם (לא פחות מהקשיים אותם אנו כהורים חווים). החל משינויים פיזיים, הורמונאליים, רגשיים, חברתיים ועד למצבי-רוח משתנים וקיצוניים ללא שליטה.
הורים יקרים, כדאי להבין שהיא אינה מצליחה לגרור אתכם למערבולת אלה אתם נשאבים לתוך המערבולת.
אתם מציינים שאתם רוצים רוגע בבית- רק אתם יכולים להשיג רוגע. ילדים או מתבגרים אינם יודעים כיצד לעשות זאת וזה גם לא תפקידם. הימנעו מוויכוחים מיותרים והתמקדו בדברים המהותיים ביותר. הצבת גבולות אל מול דיאלוג בגובה העיניים ישפר פלאים את התקשורת והיחסים במשפחה.
אין קיצורי דרך והיחסים בבית חשובים יותר מכל דבר אחר. עבור הילדים המקום הבטוח ביותר הוא הבית וההורים שתפקידם לתת את היציבות המרבית הם האחראים לכך שזה יקרה.
