“בתנו ילדת אמצע בת 13 וחצי. לאחרונה חלה התדרדרות בלימודים. אנו מקבלים טלפונים מהמורים, המעידים בעיקר על חוצפה, יציאה משיעורים, אי הכנת שיעורים ועוד. בבית הילדה מפתחת מנגנון של שקרים, העיקר לעשות את העולה ברוחה, היא פורצת גבולות. נראה שתחום העניין העיקרי שלה הוא המראה החיצוני ומה אומרים/עושים החברים. אנו מנסים לפתור כל עניין ש”מתגלה” בעיקר על ידי שיחות חוזרות ונשנות. כמו כן ענישה נקודתית כמו הגבלת השימוש במחשב. מזמן רצינו לרכוש לה טלפון נייד וכל פעם זה לא קורה בגלל התנהגות שאינה הולמת. למרות שנראה לי שדווקא טלפון יפתור בעיות שליטה שלנו עליה. כמו כן, היא “מעלימה” דברים מהבית כי היא רוצה שיהיו שלה. היא “העלימה” לי תכשיר איפור שאני לא מרשה לה להשתמש בו. אז היא התמרחה כשלא הייתי בבית וגם לקחה ללא רשות. לא אחדד ואומר שהרגשתי שהיא “גנבה” ואנו משתדלים באמת שלא יחסר לה כלום, אבל מה עושים כשאני באמת לא מרשה? הילדה נכנסת למסכת של שקרים בבית ובביה”ס, כי אנו לא מרשים לה לעשות מה שהיא רוצה והיא עושה זאת, במחיר של מה יקרה כשהדבר יתגלה ובמחיר של שקרים. מה עושים? לתת עונשים? למנוע ממנה (ואז היא מתלוננת שלאחותה יש ולה אין)? אולי יש דרך לעשות את השיחות אחרת? כבר לא יודעת איך להתמודד. אכפת לי מהילדה ואני מודאגת”.
כמה נקודות התייחסות ולצערי בחינוך ילדים אין קיצורי דרך.
תחילתו של גיל ההתבגרות טומן בחובו לא מעט קשיים בין ה”ילד” להוריו שכן פעמים רבות ההורים מתייחסים לילד כ”קטן” והמתבגר (לעומת זאת) חש שהוא כבר “מספיק גדול” כדי לדעת ולעשות ככל העולה על רוחו. התנהלות הורית נכונה וללא קשיים מהותיים, אינה יכולה להתקיים עם מתבגרים כפי שהתנהלה (בעבר הלא רחוק) עם הילדים. השפה מול מתבגר חייבת להיות שונה שכן, כפי שהאם מתארת, המתבגרים אינם בוחלים באמצעים ומעדיפים לשקר, לעשות מניפולציות, למרוד ולא להקשיב להורים. סביר להניח, שכאשר המצב בבית אינו משתנה וההתנהגות של הילד רק הולכת ומקצינה עד כדי חוסר תקשורת (שבה גם העונשים אינם עוזרים), כנראה שההתנהלות ההורית אינה נכונה ומצריכה שינוי בהתייחסות ובתגובות.
חשוב לקחת בחשבון שיש הרבה מאוד שינויים רגשיים, נפשיים, גופניים, פסיכולוגיים ומצבי רוח משתנים שיוצרים אצל המתבגר תסכול רב וקושי.
מומלץ לבדוק ולהבין מה עובר עליה, האם קשה לה בבית הספר? אולי יש בעיות נוספות רגשיות או חברתיות או אולי לימודיות שמקשות עליה בבית הספר ובבית? לרוב, שינוי קיצוני בהתנהגות מעיד על קושי רב ומצריך התייחסות ולא ע”י עונשים, מלחמות ומאבקי כוח אלא בעזרת גבולות, הקשבה ועידוד.
חשוב לדעת ששיחות רבות אינן עוזרות, אם הבעיה אינה מטופלת לשורש. שינוי בתגובות ובהתייחסות שלכם יגרמו לשינוי התנהגותי אצלה. היא זקוקה (יותר מתמיד) לנו ההורים, שאמורים לדעת כיצד להתוות את הדרך ובאילו כלים נכונים להשתמש.
ייעוץ והדרכה מקצועית נותן להרים את כל הכלים להתמודדות ורצוי לפני גיל 15 שאז חשוב יותר לבנות אמון בין המתבגר להוריו והתהליך ארוך יותר.
