אחד הדברים שמקשים ומעיבים על חינוך הילדים הוא הדרך שבה ההורים פועלים. אין ספק שעצה מיידית ודחופה או פיתרון של כאן ועכשיו לא רק שאינם מועילים ומשנים את התנהגות הילד אלא ההפך, תגובות וניסיונות אין סופיים של ענישה וכעס גורמים לרגרסיה, חוסר אמון, מאבקי כוחות ומלחמות מיותרות.
למעשה, הכי “קל” זה להעניש. השאלה היא האם זה עוזר?
לא בטוח (במיוחד לאור העובדה שאי-הכנת שיעורי הבית וחוסר הריכוז בכיתה חוזרים על עצמם) !
עונשים יוצרים (לרוב) מאבקי כוח, אנטי, מניפולציות, שקרים ולטווח הארוך מלמדים את הילד להעניש בחזרה (אותנו, ההורים כמובן).
חשוב לבדוק מדוע הוא אינו מכין שיעורים?, האם קשה לו?, האם קיימים בעיות חברתיות או לימודיות? האם חלו שינויים לאחרונה בבית או בבית הספר? האם יש לילד בעיות קשב וריכוז?האם ההתנהגות חוזרת על עצמה אצל כל המורים או רק במקצוע מסוים? עוד חשוב להבין מדוע חלה הידרדרות במצבו הלימודי לעומת שנים קודמות? האם בבית יש אווירה תחרותית, ביקורתית, האם הציפיות ממנו גבוהות מידי שגורמות לו לוותר?
אולי הוא לחוץ/חרד/מתוח, מה שלא עוזר בהתמודדות עם הכנת שיעורי הבית? לפעמים, כאשר ההתייחסות לשיעורים וללימודים מגיעה ממקום של כעסים, עונשים וביקורת הילדים פשוט מגיבים באנטי מוחלט ובחוסר יכולת לשתף פעולה בבית הספר ובהכנת המטלות והשיעורים.
לא מומלץ להשוות בין הכיתות בבי”ס יסודי לבין החטיבה, מה גם שנלווים להתנהגות הזו כל סממני גיל ההתבגרות והשינויים הרגשיים, פיזיים, חברתיים, נפשיים וכולי.
לסיכום: ייעוץ מקצועי והדרכה נכונה ימנעו תגובות הוריות מידיות וחסרות אחריות (מתוך לחץ). ילדים זקוקים לגבולות וסמכות אבל צריך לדעת איך עושים זאת ממקום מכבד ולא ע”י כעס וענישה.
