דילמה הורית לא פשוטה היא כאשר הגננת משתפת את ההורים בקשיים שיש לילד ומתרחשים בגן וההורים, לא פעם, נכנסים ללחץ (או למגננה) ואינם יודעים כיצד להגיב או איך לטפל.
“הייתה לי שיחה עם הגננת שהגדירה שלביתי יש בעיה “קשה לה להתמודד עם מצבים”. כלומר אם חוטפים לה בגן משחק או מחטיפים לה היא בוכה מאוד לפרק זמן ארוך ובנוסף קשה לה ליזום משחק עם ילדים אחרים ולכן היא מתלוננת בפניה ש”אף אחד לא משחק איתי”. שוחחתי עם הילדה על כך ואני מאוד מנסה לחזק אותה ולהנחות אותה ליזום משחק עם החברים בגן מצד שני אני לא רוצה לדוש בכך ולעורר בה רחמים עצמיים .כמו כן אלי לציין שבחוג המשפחה עם בני דודים שלה שגדולים ממנה מעט אין לה בעיה כזו. כיצד עלי לפעול?”
כיצד יש להתייחס לדברים שקורים לילד בגן וכיצד ניתן לטפל במשבר?
כמה נקודות התייחסות:
– האם גם את (כאמא) חשה שקשה לבתך “להתמודד עם מצבים”? את מציינת שבחוג המשפחה אין כל קושי ולכן יתכן שהקושי הוא רק בגן, כאן כדאי לבדוק את התנהלות הגננת מולה.
– ישנם מצבים בהם ילדים בני שנתיים ומעלה (עד גיל 18 לערך) אינם יודעים להתמודד עם מצבים, אלא אם אנחנו ההורים מלמדים אותם להתמודד ! חשוב לבדוק כיצד הגננת מגיבה לבכי ומה היא עושה בנידון. סביר להניח ששינוי בהתייחסות ובתגובות של הגננת יובילו לשינוי בהתנהגות של הילדה בגן. היא עדין קטנה מידי בכדי לדעת להתמודד ולא ניתן ללמד זאת ביום אחד אלא ע”י התנסות ולמידה לאורך זמן.
– בגיל 3 לא ניתן לגרום לילד “ליזום” משחק עם חברים אחרים. האינטראקציה החברתית היא חשובה וזהו גיל שבו הילדים לומדים דרך התנסות ומפגש עם ילדים בני גילם. ככל שתשחק יותר עם ילדים כך תלמד ותגבש לעצמה יכולות חברתיות (וזה לוקח כמה שנים).
– ממליצה מאוד לעשות הפרדה מוחלטת בין ההתנהלות בגן (שם הגננת צריכה לקחת פיקוד ולהגיב בהתאם) ובין ההתנהלות בבית (שם רק לנו, ההורים, יש שליטה על הלמידה והחינוך).
– בתך צודקת ! כאשר לוקחים לילד משחק או כאשר “מחטיפים לו”, סביר להניח שהוא יבכה/יכעס/יצעק לפרקי זמן ארוכים. זה לגיטימי לבכות בכאלו מצבים וכאן חשוב לעודד ולהכיל את הכעס והתסכול. האם הגננת עושה זאת? לא בטוח וגם אין לנו שליטה על ההתנהלות של הגננת בגן. בדרך כלל “הילד הבוכה” הוא זה שהופך לילד הבעייתי מפני שקשה לצוות ולגננת להתמודד עם בכי לאורך זמן..
