לעתים הורים מפרשים את ההתנהלות ותגובות הילדים כחוסר ביטחון. ניתן לבדוק בוודאות האם זה נכון ולעזור לילדים להעלות את הדימוי העצמי רק בעזרת שינוי התגובות שלנו (ההורים) כלפיהם.
“מה עושים אם הילד חסר בטחון והולך אחרי לכל מקום? הוא לא רוצה את אבא שלו, לא הולך לאף אחד על הידיים, מהיום שנולד, רק אלי!! לעיתים רחוקות הוא הולך לאביו ולפעמים וגם לגננת. בימים האחרונים התחיל דבר חדש, כשהוא רואה אבא של ילד אחר מהגן הוא רץ אלי ומתחיל לבכות. בנוסף, הוא כבר חצי שנה בערך עושה בעיות באוכל. בגן הגננת אומרת שהוא אוכל טוב ובבית הוא ממש עושה סלקציות,לפעמים כן, לרוב לא. עד גיל שנה וחצי הוא אכל נהדר. הוא מפחד להיכנס למקלחת וכל מקלחת זה בכי, במיוחד אם רוצים לחפוף את הראש, זה צרחות. בקיץ יותר קל, אבל עכשיו כשקר יותר ממש קשה ולא עוזרים כל המשחקים למיניהם באמבטיה, הוא אפילו לא מוכן לשבת אלא רק לעמוד. הוא סטרילי מאוד- לא נוגע בדשא וחול. אפילו ללכת יחף קשה לו, הוא הולך על קצות האצבעות ואין סיכוי שהוא יגע בפלסטלינה. אני מבינה שגיל שנתיים הוא גיל “המרדנות” ושהוא בוחן אותנו ואני באמת לא עושה סיפור מכל סצנה שהוא עושה, אבל זה קשה מאוד במיוחד החלק שהוא לא נותן לי לזוז בלעדיו, אפילו להתקלח אני לא יכולה לבד. מודאגת מחוסר הביטחון של הילד”.
ייעוץ להורים על דימוי וביטחון עצמי של ילדים:
ילד שהולך אחרי אמו וכל הזמן “רוצה רק אותה”, אינו בהכרח ילד חסר ביטחון.
חשוב להבין כיצד את מגיבה כאשר הוא מבקש רק אותך וכיצד אבא מגיב. ההתייחסות שלכם מאוד חשובה כאן. האם אבא כועס? נעלב? מוותר?, האם חלו אצלכם שינויים לאחרונה? בבית, בגן?
התנהגות הילד נובעת מהדרך בא אתם מתמודדים עם הסיטואציה. אם הוא למד שבכל פעם שהוא מסרב ומתנגד לאבא, את זו שמרימה אותו – מדוע שירצה מישהו אחר ?
ילד שעד גיל שנה וחצי היה אוכל נהדר, בגן אוכל נהדר ורק “בבית עושה בעיות”, מעידה על התייחסות “מיוחדת” בבית סביב עניין האוכל. שווה לבדוק עד כמה לוחצים ולחוצים בעניין האוכל?, מה אומרים לו? ואיך מגיבים? כל ההתעסקות סביב האוכל, גורמת לילד לקבל הרבה מאוד תשומת לב ויתרה מזאת – חוסר רצון לאכול.
לגבי האמבטיה, בהנחה שהמים לא קרים או חמים מידי ואין משהו שמציק או מפריע, גם כאן כל ההתעסקות היא סביב הרצון לקבל תשומת לב ולהעסיק אתכם. להתקלח צריך, נקודה. השקיעו פחות בדיבורים, שכנועים ומשחקים ויותר במקלחת קצרה ועניינית – למרות הבכי.
סטריליות נובעת הרבה מאוד פעמים מההורים, גם אם אנחנו לא סטריליים, הילד מפנים את התגובות שלנו ללכלוך.
נסו לבדוק מהיכן נובעת הסטריליות (יש ילדים רבים הרגישים למגע כמו חול, בגד וכו’) ובמקביל נסו לשלב פעילויות משותפות המצריכות הליכה בחול ו”התלכלכות”. התמודדות נכונה ולא הימנעות יגרמו לילדים לשנות את צורת ההתנהלות שלהם.
כל מה שאת מציינת הוא אכן ממאפייניו של גיל שנתיים. הילד מגלה את יכולותיו ורוצה לעשות דברים בעצמו. כדי שההתנהגויות לא יופנמו לאורך זמן חשוב לראות על מה אנחנו “עושים סיפור וסצנה” ועל מה לא וזאת בכדי לא לפגוע בדימוי ובביטחון העצמי של הילד לאורך השנים הבאות.
