“מצבי כאמא בימים האחרונים נואש. בני, שבעוד שבוע ימלאו לו 4, מתנהג לאחרונה באופן מאוד אלים בבית לבני המשפחה (אם, אב ואחות) וגם למשפחה שלי, (סבא, סבתא, דודים וילדיהם). בגן למיטב הבנתי הוא מתנהג למופת: מצייר, משתתף בפעילויות וכו’. אבל בבית הוא לא מפסיק להתעצבן מכל דבר קטן, ואז הוא מגיב באלימות מילולית כגון: “אני אהרוג אותך”, “לא נכון, את/ה משקר/ת” “די” “תשתוק” ודומה לזה. אני חייבת לציין כי אנחנו בבית לא משתמשים במילים כאלו בכלל, בלי קשר לילדים, אנחנו פשוט לא משתמשים בשפה כזו. עם אחותו (בת שנה ו 4 חוד’) הוא מאוד אלים, הוא מושך לה בשיער אם היא רק תיגע לו בצבע, בזמן שהוא צובע ודברים דומים זה בלאגן, עד כדי כך שאי אפשר בכלל להשאיר אותם ביחד ובטח לא לבד. הוא הפך לבלתי נשלט, אני מוצאת את עצמי מענישה אותו יותר ממה שהייתי רוצה. עונש זה אומר להיות בחדר לבד כשתי דקות, או עד שהוא רגוע – עד 5 דקות. אני ובעלי במשא הסברה ושכנועים להפסיק לנהוג כך אבל עד כה ללא הצלחה, הילד בשלו כמורד. בשיחה עם הגננת הבנתי כי הוא התחבר לשני ילדים בני חמש שקצת מופרעים, ולדעתה הם משפיעים עליו לרעה והיא מנסה להפריד ביניהם אך ללא הצלחה. אני מרגישה שחסר לו משהו אבל לא יודעת מה, אני מנסה להעסיק אותו הרבה אבל בין לבין כשהוא משועמם, או כשמכינים ארוחת ערב למשל, הוא מתחיל עם האלימות הזו. אני חייבת עצות איך לפתור את הבעיה הזו, אני גם אשמח לדעת למה בכלל זה קורה?”
כיצד מתמודדים עם התנהגות של ילד בן 4 שהפכה לאלימה ובלתי נשלטת?
ראשית, צריך להבין. זה לא הילד, זה התגובות שלנו כלפיו. עובדה שבגן הוא מתנהג למופת.
שנית, אל תתייאשי. בד”כ ילד שמגיב בהתנהגות שלילית (כפי שאנו, ההורים, מפרשים התנהגות שלילית), זה מעיד על מצב של קושי או מצוקה (במיוחד אם בגן הוא מתנהג למופת). הקושי יכול לנבוע מבדיקת גבולות, כעס, קינאה, לחץ, מתח או שיש ממנו ציפיות גבוהות (לתחושתו).
מאוד חשוב לא לצאת ב”מסע הסברה” ובטח שלא לשכנע. גם עונש של 5 דקות בחדר אין לו ממש השפעה, מפני שמהר מאוד ילדים לומדים “ליהנות” מהעונש ובהרבה מקרים רוצים להישאר שם ו”לחשוב הרבה זמן” על מה שעשו. אגב, ככל שמשתמשים בעונש הזה יותר כך הוא משפיע פחות. מאוד חשוב להיות עקביים ולהעביר מסרים קצרים וברורים של מה מותר ומה אסור.
אין קשר בין ההתנהגות שלו בבית לשני החברים בגן. הם ילדים ובגיל הזה ישנה השפעה אבל היא מינורית. הכל נובע מהצבת גבולות והיכולת שלנו להיות עקביים וליישם. למשל: לא לאפשר אלימות בשום מצב, גם אם הוא בוכה.
יעוץ והכוונה הורית יכולים מאוד לעזור ולתת כלים להתמודדות .
