“לפני שבוע גילינו שבן השבע גנב לנו 50 ש”ח מהארנק. גילינו כי הביא לילד בכיתה (תמורת ספר שלא מצא). אמא של הילד התקשרה, סיפרה לנו והחזירה את הכסף. מה שמטריד הוא, שזה פתח סדרת שקרים, בהתחלה הכחיש שבכלל לקח את הכסף, אח”כ טען שהילד ביקש ממנו את הכסף (אבל הילד סיפר לאמא שלו, והיא החזירה – אז זו לא סחיטה / בקשה). ולבסוף – גילינו שוב את הארנק שלי פתוח ומרוקן ממזומן, ושוב לקח לנו כסף (גם לי, גם לבעלי). אחרי לחץ כבד וצעקות הילד “מצא” את הכסף, מתחת למיטה, מתחת לארון, בכיסי מכנסיים. ניסיון להבין למה הוא לוקח הניב סדרת תשובות ומניפולציות כאילו יש ילד שלוחץ עליו בכיתה (כתה ב’!), אח”כ – שבעצם משתמש בכסף לקנות משהו לאכול כששוכח סנדביץ’ (מול ביה”ס יש סופר). כל שיחה על מידת החומרה בגניבה, על המשמעות, על סוגי העונשים בחברה (ובחברות שונות) על גניבה – מסתיימת בהנהון והפגנת צער, מחייבות והתחייבות מצידו – עד הפעם הבאה (למחרת). מה עושים?”
לומדים להגיב נכון במצבים בהם הילד גונב
גניבה היא (לרוב) סימפטום המעיד על קושי ומצוקה. אם הילד גונב בכל מקום, כלומר להורים, בבית הספר, אצל סבתא וסבא, במפגש עם חברים וגם במכולת משמעות הדבר שיש לנו כאן “ילד קלפטומן” שגונב בכל מקום ובכל זמן. אבל, וזה אבל גדול ומשמעותי, אם הילד גונב “רק בבית” או “רק אצל אמא” ובשאר המקומות הוא אינו גונב, משמע שיש כאן בעיה בהתנהלות מול אמא (או אבא). שינוי בתגובות והתנהלות נכונה יפתרו את בעיית הגנבות לחלוטין.
מעבר למקרה הגניבה, חשוב להבין ולבדוק מה מצבו החברתי של הילד?, מצבו הלימודי, איך הוא מתנהג בבית?, האם חלו לאחרונה שינויים בבית-הספר, בבית, בחברה?
חשוב לבדוק, מעבר לשיחות על חומרת המצב, מה אתם עושים וכיצד אתם מגיבים בכל פעם? התנהלות של כעס וחוסר אמון רק גורמת להתנהגות להקצין (שוב, ממקום של מצוקה, תסכול וחוסר אונים).
כדאי ומומלץ להיזהר מהדבקת תווית של “גנב”, זה לא עובר וזו תווית שעלולה להישאר לזמן רב מאוד.
לפעמים, לקיחת כסף נובעת מבדיקת גבולות ומרצון עז בתשומת לב (גם אם היא שלילית) לכן מומלץ לבדוק האם קיים קושי רגשי, חברתי, משפחתי ולטפל בו. ייעוץ והכוונה הורית נותנים את הכלים הנכונים להתמודדות עם בעיית גנבות של ילדים.
