הורים שואלים – היועצת רחל לוי עונה.
יש לנו 4 ילדים והקטנה בתיכון. בשונה מאד מהאחים שלה היא בטוחה שכל המשאבים בבית שייכים לה ושהיא בעדיפות בדמי כיס. אותה צריך תמיד לקחת ולהחזיר, לתת לה כסף לאכול בחוץ, ולאפשר לה קניות, לפנק ולענות על דרישות. חשוב לציין שהיא כך מגיל מאד קטן אבל עכשיו זה פשוט בלתי נסבל והיא חושבת רק על עצמה. אנחנו מדברים איתה הרבה מסבירים וכל הזמן יש ויכוחים, אבל מצד שני אנחנו לא רוצים לדכא אותה יותר מדי כי היא מאד רגישה. יש לה אין סוף חברות וחברים ואנחנו מפחדים שהיא תהייה קיצונית ותברח מהבית.
רחל לוי עונה על פינוק בגיל ההתבגרות.
ה”ילדה” (והיא לא “קטנה”) אינה חושבת שכל המשאבים שייכים לה אלא ההורים הם אלה שמספקים לה את המשאבים: דמי כיס, הסעות, קניות ודרישות. הגבולות תמיד אצלנו ואם אנו לא עומדים בהם, מדוע שהילד יבין? ההפך, אצל מתבגרים זו דרך מצוינת להמשיך ולדרוש ואפילו “לאיים” בבריחה מהבית.
היא ממש לא חושבת על עצמה, היא מתנהלת בדיוק כפי שנותנים ומאפשרים לה להתנהל. אם היא למדה לקבל הכל, מדוע לא להמשיך ולבקש? הפחד מ”לדכא אותה יותר מידי” יוצר מצב הפוך שבו היא מדוכאת, אגואיסטית, דואגת לעצמה וכולי.
שינוי בהתנהלות ההורית (היא כבר לא ילדה וחשוב להתייחס אליה כמתבגרת), הצבת גבולות ואפילו שינוי בתגובות ובמבט ילמדו אותה לקחת חלק ולא להתנהל כאילו “כל המשאבים שייכים לה”.
אגב, בגיל ההתבגרות אינו גיל פשוט וחלים בו הרבה מאוד שינויים ומצבי רוח ולרוב אין להם שליטה על-כך. ייעוץ מקצועי וממוקד יכול לעזור להורים להתנהל אחרת מתוך ידע ולא מתוך פחד שאולי תברח מהבית.