הורים שואלים, היועצת רחל לוי עונה
מה עושים כאשר האחים הקטנים מרגישים לא אהובים ע”י אחותם הגדולה והקטנה לא מרגישה אהובה ע”י שניהם?
האם זה סוג של אמירה שאם אני לא אפסיק אותה היא תתממש? איך זה קרה ?
האם העובדה שברגעים מסוימים אני מצליחה לראות את הקשר והאהבה החזקה בניהם ואני מזכירה להם את זה ומחזקת (כמו לפני יומולדת כאשר הם רוצים לשמח אחד את השני)? אני רואה את הגדולה וקשה איתם לאחרונה. היא מתחילה להתבגר ויש הפרש של 4 שנים ביניהם. היא ביקורתית וחסרת סבלנות. אני שומעת אותה ואחר כך שומעת את האמצעי מדבר ככה אל הקטנה והיא למעשה זו ש”חוטפת” את זה משני הכיוונים. אומנם אין קללות ואין מכות אבל גם אין מספיק גילויי חיבה ביניהם. כאשר באים חברים והגדולה יושבת עם הקטנה ומספרת לה סיפור כואב לי לראות את זה מפני שאף פעם לא יושבת ככה עם אחיה. כששאלתי אותה למה היא ענתה ש”עם אחים זה יותר קשה”…
מה ההסבר לכך? מה אני יכולה לעשות כדי לשמור ואפילו לשפר את היחסים ביניהם?
רחל לוי עונה על יחסי אחים והתנהלות הורית נכונה מולם.
הדאגה מובנת.
חשוב להבין שמריבות בין אחים הם סוג של תקשורת וכמובן סוג של כוח ושליטה מול ההורים.
הרבה פעמים ילדים רבים כדי לבדוק עמדות, הגנות, אהבה ומקום אצל ההורים ולכן גם המריבות יכולות לצאת מפרופורציה ולחבל ביחסים או בתקשורת ביניהם במיוחד כאשר אחד ההורים מתערב לצד מסוים או נותן גיבוי לאחד מהילדים. זה טבעי לחלוטין בין אחים שפעם אחד הילדים קשור יותר לאח אחד ופעם לאחר. ככל שהתגובות של ההורים מכילות יותר, מבינות וללא לחץ וכפיה (“תשחקי עם אחיך כמו שאת עושה עם אחותך”) כך הילדים לומדים להסתדר בינם לבין עצמם ובדרך הטובה ביותר.
חשוב להשאיר את המריבות אצלם ולתת להם להסתדר (חוץ ממצבי אלימות, כמובן) ולא לשפוט בין הילדים.
