הורים שואלים, היועצת רחל לוי עונה
יש לי שני ילדים, בני 5 ו-2. הבכור נגמל ממוצץ בגיל 3 בהצלחה ולא בקושי רב אבל גילה אותו שנית בגיל 4, בעקבות אחיו התינוק שהיה בן שנה. (למרות ששנה שלמה הגדול לא לקח מוצץ והקטן כן). לא פעם נאמר לי שהמוצץ עונה על צורך רגשי ושצריך להניח לילד שייגמל מהמוצץ בכוחות עצמו. מאז עברה שנה!
ניסיתי לקנות קורקינט ובתמורה המוצץ – הקורקינט נשאר וגם המוצץ…
קנינו נעלי ספורט חדשות – אותו דבר, הילד סרב להיגמל מהמוצץ. רק דבר אחד אני מצליחה – המוצץ לא יוצא מהבית ולא משנה כמה דמעות יורדות. אז מה לעשות? צורך רגשי של ילד למוצץ יכול להמשך שנה? האם נכון לתת לילד את הזמן ושהוא יחליט מתי לזרוק את המוצץ? במצב זה, לא נראה לי שהילד ייגמל מהמוצץ בחיים….
הוא אפילו לא מתבייש להיראות עם מוצץ מחוץ לבית או כשבאים אורחים אלינו הביתה. האם ניתן לגמול ילד אחד כשהשני נשאר עם מוצץ (זה מאוד מייסר את הגדול שהוא בלי והקטן עם)? כפי שניתן להבין אני מרגישה די אבודה בעניין המוצץ. הדיבור שלו תינוקי והשיניים כבר התעקמו ואני לא יכולה לסבול את זה יותר !
רחל לוי עונה על תהליך נכון של גמילה ממוצץ.
הורים יקרים שימו לב, במצב שבו הילד היה גמול ממוצץ בעבר וחזר אליו שנית ולא משנה מאיזו סיבה (הולדת אח, קינאה לאח, מעבר דירה וכדומה), מעבר לבעיה רגשית שאולי קיימת זהו כבר מאבק כוח. כלומר, בדיאלוג מול האם, הילד הוא זה שמכתיב את הטון מתי ואיך הוא ייגמל מהמוצץ. חשוב להבין, שככל שישנה שליטה הורית גדולה יותר סביב דברים הקשורים לילד ולגופו כמו גמילה ממוצץ או מטיטולים כך הילד נאבק חזק יותר ואינו מוכן להרפות. ההתעסקות סביב עניין המוצץ והמלחמות מולו רק גורמות לו להיקשר יותר ולסרב מלהרפות. יתרה מזאת, כשמתחילים לפתות את הילד במתנות תמורת “גמילה” (או כל דבר אחר), זה מהר מאוד מוכיח את ההפך ורק מלמד את הילד לדרוש ולסחוט, להבטיח הבטחות בדבר הפסקת לקיחת המוצץ וכמובן להפר ולהמשיך כרגיל.
מצב זה בהחלט מלחיץ ולא נעים אבל כפי הנראה, הילד קולט את ה”חגיגה” סביבו וזה מה שנותן לו את הכוח להמשיך ולהיקשר למוצץ. אין דרך קלה אבל מומלץ בשלב הראשון להתעלם לחלוטין (!!!) מכל מה שקשור למוצץ במקביל לעודד באופן אינטנסיבי ולאורך זמן בכך שהוא מסוגל ויכול גם להתנהל בלי מוצץ. עוד כדאי לבצע טיפול ומעקב אצל רופא שיניים, לרוב זה עוזר בגמילה מהירה יותר.