הורים שואלים – היועצת רחל לוי עונה.
אני נכה ויש לי ילדה בת 15 יחידה. אני נשואה לאדם בריא. עד גיל 12 הכל היה בסדר והיא לא הראתה סימנים שהיא מתביישת בפני חבריה שיש לה אמא נכה. מגיל 12 היא התחילה לרמוז לי שהיא לא רוצה שחבריה ויותר נכון בנים יראו אותי שאני אמא שלה. חברות היא מביאה הביתה ואינה מתביישת, מספרת להן עליי שאני אמא נהדרת ולמרות מגבלותיי אני כמו כל אמא. כששוחחתי איתה על הנושא היא ביקשה שלא איעלב, מאחר והבנים תמיד מקניטים את הבנות, את אמהותיהן היא אינה רוצה שילעגו לה (ולי). ניסיתי להסביר לה שיש בוודאי עוד אמהות “שונות” (שמנות, נמוכות) אך היא מאוד רגישה ואינה מוכנה לקבל זאת. עד היום התחשבתי בה וניסיתי למלא את בקשתה. וכעת אני מאוד מתלבטת אם להמשיך לחכות שתגדל ותתבגר, ואם כן עד איזה גיל? האם כדאי פשוט להתעמת איתה ולומר לה שאם אינה רוצה שאלך איתה למקומות מסוימים (קניון, למשל) אז לא אלך איתה לשום מקום ובמיוחד למקומות שהיא כן רוצה לבוא איתי ואלו מקומות מרוחקים או נידחים שלא נמצאים במרכז העיר. אציין שהיא ילדה מאוד חכמה, טובת לב, חברותית ויש לה המון ידידים וחברות. כל שיחותיי איתה בהסבר שכך היא יכולה לראות מי באמת ידיד טוב שיאהב ויכבד אותה בזכות עצמה ומי לא, היא מרגישה רע ואפילו בוכה שלא אפגע ושהיא מאוד אוהבת אותי ולא רוצה שיעליבו אותה או “ילכלכו” על אמא שלה.
חשוב לי לציין שהנכות שלי לא דוחה ואני נראית נורמאלית אך יושבת על כסא גלגלים ובבית התפקוד הוא כמו כל אמא אחרת, ללא יוצא מהכלל . אביה כועס על המצב ודוגל בשיטה פרימיטיבית שצריך להיות קשוחים איתה, לכעוס עליה ולא ללכת איתה לפי רצונותיה. אני בטח לא אעשה דבר הנוגד את רצונה. אני מרגישה שהביטחון העצמי שלה נמוך וגם הדימוי שלה נפגע. אולי ממני?
רחל לוי עונה כיצד ניתן לשפר את הדימוי והביטחון של המתבגר/ת?
במשפט אחד אמרת הכל. “אני בטח לא אעשה דבר הנוגד את רצונה” ומכאן גם מתחילה ההתמודדות של בתך עם העניין.
מצבך הבריאותי אינו קשור כלל לרצון שלה. זהו נתון ואיתו צריך ללמוד לחיות ולהסתדר. ישנם מצבים בחיים שאנחנו לא דנים עם הילדים, לא מסבירים להם, לא שואלים אותם אלא מתמודדים איתם ורצוי ביחד ובשיתוף תוך כדי קבלת החלטות משותפות על דרכי התנהלות והתמודדות. למעשה, ההתמודדות מתחילה ממך. היא הילדה שלך וכאמא חשוב להיות מעורבת ופחות מתערבת. חשוב להיות מעורבים ולדעת עם מי היא נפגשת, לאן היא הולכת וכדומה אבל כדאי לשמור על גבולות שכן התערבות גדולה מידי מייצרת תחושת חוסר ביטחון והרגשה לא נוחה הגורמת לתסכול והתרחקות (בשלבים מאוחרים יותר).
מתבגרים רבים חווים שינויים גדולים מאוד בתקופה הזו. היא אינה מתביישת בך מול חברותיה אך עדיין נדרש לה מעט זמן בכדי ליצור ביטחון אל מול המין השני, שכן שם המצב הרבה יותר מורכב עבורה. היא אינה רוצה לגרום לך להיעלב ומנגד היא מכירה את היכולת של הילדים לפגוע ולהעליב ללא חשבון. חשוב לתת לה זמן. לא ללחוץ ולא להיפגע.
היכולת להיות קשוב לתחושותיה ומנגד לדעת לשאול את השאלות ולדבר על הדרכים להתמודדות עם המצב יעזרו לה לפתח ביטחון עצמי גבוה ולא להתבייש או להסתיר.
