הורים שואלים – היועצת רחל לוי עונה
יש לנו בן בכיתה י”ב. תלמיד מצטיין, חכם מאוד, רגיש, מנומס. פשוט נכס. יחד עם זאת, לעיתים יש לו אמירות “נגועות” ביהירות, פועל יוצא של החכמה היתרה שלו. רק הוא יודע והכל. ההתנהגות הזו גרמה לאחרונה לחיכוכים, בעיקר עם האבא. בכל דיון או ויכוח – האבא נפגע ממנו וברמות קשות. אני למדתי להתמודד איתו ולהציב גבולות ופשוט להזכיר לו, שהמבוגרים בסביבה אולי לא חכמים כמוהו, אבל, הניסיון שצברו, מפצה על החסר בחוכמה (?). לפני כחודשיים היינו בטיול והבן נהג באוטו. במהלך היום היו מידי פעם “התנהגויות” כמתוארות לעיל. בשלב כלשהו, האב אמר לו לעשות משהו בנהיגה, הבן התנגד, ובהמשך נוצרה סיטואציה של כמעט תאונה. אני צעקתי “תזהר”, והאבא שישב מאחוריו, פרק את עצביו (שמפלסם עלה במשך היום) במכה בגב הכיסא של הבן. נוצר נתק בין השניים. לאחר כמה ימים, משראיתי שאין שינוי ביחסים ביניהם, החלטתי לנסות לגשר. הייתה שיחה קשה, במהלכה נאמרו דברים, שגרמו לי להצטער על יוזמה שלי. הבן אמר לאביו, שהוא אלים וזקוק לסדנת גמילה. האב אמר לבן, שאינו רוצה יותר שום קשר איתו, אבל ימשיך לתמוך בו כלכלית. הבן לקח זאת מאוד קשה, והסתגר בחדרו לכמה שעות. ניסיתי לדובב אותו, לומר לו, שהאבא לא באמת התכוון למה שאמר ורק מתוך הפגיעות שלו, בחר לפגוע בו. וכך הם מתנהלים במשך חודשיים. בקשתי מהבן, שינסה להתקרב לאבא והוא מסרב “אבא אמר שאינו רוצה קשר איתי”. שאלתי את האבא איך הוא מרגיש עם הנתק, והוא ענה לי “טוב”. יחד עם זאת, הוא מתעניין מה קורה אתו בחייו, בביה”ס וכו. רק לא בנושא הנדון. מה עושים ? איך ממשיכים מכאן ? כיצד ניתן לתקן יחסים שהתדרדרו כל כך?
רחל לוי מייעצת לגבי שיפור התקשורת והיחסים בין הורים למתבגרים
המצב המתואר אינו פשוט ומצריך התייחסות וטיפול. כשכל אחד מהצדדים חושב ובטוח שהוא ה”צודק” או ה”פגוע” חשוב לזכור שיש מי שבסופו של דבר צריך לקחת אחריות – וזה לא הילד. ילדים ובעיקר מתבגרים, אינם יודעים כיצד “לרדת מהעץ” עליו טיפסו אלא זו אחריות ותפקידם של ההורים בלבד. בדיוק כמו שאין ילד עקשן, אלא יש הורים שמלמדים את הילד להתעקש (בהתנהלות ובתגובות שלנו) ומכאן לאורך השנים הילד הופך לעקשן.
הניסיון של צד שלישי (האם) להתערבות, במקרה זה אינו נכון. כל אמירה או התייחסות לא נכונים עלולים ליצור פער גדול יותר ביחסים. אמירה כמו “אבא לא התכוון למה שאמר” לא נכונה אלא אם האב היה אומר אותה בעצמו לילד. הבקשות מהילד להתקרב לאב, גם הן, אינן נכונות שכן לילדים אין את הכלים לעשות זאת.
ייעוץ מקצועי יכול לתת לכם, כהורים, את הכלים הנכונים להתמודדות עם המשבר וללא התערבות הילד או המתבגר. ככל שההורים ייקחו אחריות על היחסים, כך ניתן יהיה לשפר אותם וללמד את הילד איך נכון או לא נכון להגיב ולדבר עם האב (הצבת גבולות).
חשוב לזכור שכדי לקבל כבוד חשוב לדעת לכבד. השינוי יכול להתחיל בנו ההורים ולהמשיך אצל הילדים.
אגב, כולנו טועים ואין מושלם, החוכמה בהורות היא לדעת לתקן.
