הורים שואלים- היועצת רחל לוי עונה
יש לנו ילדה בת שנה, מקסימה, חייכנית ויפה. הבעיה היא שהיא פשוט צורחת מכל דבר שלא מוצא חן בעיניה. הצרחות הן בטונים כל כך גבוהים הכוללים גם מכות (בגבולות היכולת שלה). אם משהו קטן לא מוצא חן בעיניה, לא מוכנה שיחליפו לה זה בא במאבקים היסטריים. גם מקלחת זה סיפור לא קל, אם לוקחים לה צעצוע הצרחות מגיעות לשמיים.
אני ובעלי קצת דואגים, כי ההתנהגות שלה קצת קיצונית, התגובות חדות מדי ואגרסיביות מאוד לטעמי. יכול להיות שאנחנו רגילים לבננו הבכור שהוא ילד שקט, מקסים, ממושמע ושונה ממנה כמו יום ולילה. אנחנו פשוט לא רגילים והמומים.
בעבר נמצאו לה נוזלים באוזניים, והייתה לה ירידה בשמיעה בחורף שעבר. האם זה מסביר את הצרחות?
רחל לוי מייעצת להורים – כיצד מתמודדים אם צרחות ובכי במקלחת?
לפני שנגשים לפיתרון חשוב להבין כיצד אתם מגיבים לצרחות, לבכי ולמאבקים שלה מולכם? מה אתם עושים?, מה אתם אומרים לה?, האם היא מתנהגת באותו אופן אליך ואל אביה או שלכל אחד מכם היא מגיבה אחרת? איך היא במהלך היום עם המטפלת או בגן? באילו מצבים היא נינוחה ורגועה?
הורים רבים מפחדים מהילדים שלהם. נשמע גרוע אבל פעמים רבות ההורים מרגישים כאילו הם “הולכים על ביצים” ולו רק בשביל שהילד לא יבכה או יצרח. ההתנהלות הזו יוצרת אצל הילדים תחושת חוסר אונים שכן אין סמכות ואין מי ש”ינהל את העניינים” בצורה עקבית ונחושה.
ראשית חשוב לבדוק מדוע הילדה בוכה כל-כך באמבטיה. האם לא נעים לה? האם המים חמים/קרים מידי? במידה ולא זה המצב כדאי לקלח מבלי לדבר, מבלי להגיב לבכי או לתת הסברים בלתי פוסקים. מה שחשוב ביותר הוא לא לכעוס ולא לאבד שליטה. הורה שמעביר מסר ברור של “להתקלח צריך!”, כלומר, פחות מדבר ויותר עושה גורם לילד להסתגל ולבכות פחות במיוחד כשההורים לא מתרגשים מהבכי וההיסטריה.
לסיכום: לא מומלץ לתת לילד יותר מידי הסברים, לשחק איתו או לכעוס עליו מפני שזה רק יוצר תשומת לב מיותרת ומגביר את הבכי. חשוב לקלח ברוגע מבלי לתת פוקוס ומבלי להתרגש מהבכי ומההתנגדות.
ככל שההורים משדרים ביטחון כך הילד מרגיש יותר בטוח והבכי פוחת.
חשוב לקחת בחשבון שזה לוקח זמן ועקביות היא מילת המפתח בהתנהלות מול המקלחת של הילדים.
