הורים שואלים- היועצת רחל לוי עונה
הבת שלי בת שנתיים וחצי, לאחרונה כאשר היא נמצאת איתי או עם אבא שלה בבית ואנו נמצאים בחדרים שונים, כאשר היא משחקת איתי ובמקרה היא מקבלת מכה או נופלת היא הולכת לבעלי ואומרת לו “אמא הרביצה לי” וההפך. לפעמים קורה שהיא מספרת שהסייעת בגן הרביצה לה. כשאני שואלת “איפה?” היא עונה “ברגליים”. איני יודעת איך להתייחס והאם להאמין או שזו דרך חדשה להתנהלות. אני מסבירה לה שאם קורה משהו לא נעים בגן ואם מישהו מרביץ לה היא ישר צריכה לספר לי או לאבא. אגב, כאשר היא אומרת שאבא הרביץ לה, לפעמים אני שואלת אותו רק כדי לדעת אם באמת זה קרה (מפני שלפעמים הוא נותן לה מכה ביד) אבל אנחנו לא ממש יודעים איך להגיב ולפעול. האם את ממליצה על ייעוץ?
רחל לוי מייעצת להורים – איך יודעים מתי הילד ממציא סיפורים ומתי הוא דובר אמת?
התנהלות הילדים וההבנה שלהם שונה מאוד מזו שלנו ולכן חשוב להבין שכאשר את שואלת את הילדה “רק” בשביל לדעת אם זה באמת קרה, היא מבינה שקיים סוג של לחץ ולכן היא מגיבה בהתאם. בדרכה, היא כל הזמן עסוקה בכך שמרביצים לה (אפילו עם רק נוגעים) וכל ההתעסקות סביב העניין רק מגבירה אצלה את תחושת ה”אלימות”.
הילדה מקבלת מסרים כפולים ונמצאת כל הזמן בקונפליקט. מצד אחד אסור להרביץ ומנגד היא מקבלת מכה ביד (אפילו אם זה קורה לעיתים רחוקות). מצב זה אסור שיתרחש, מפני שאז (לאורך זמן) ילדים מגיבים באלימות, חרדות ופחדים.
חשוב להגיב על התנהלות הילדים בעקביות, כדי ליצור ביטחון וסמכות הורית. לפעמים החרדה שלך נוצרת מפני שאינך יודעת כיצד להגיב או אולי לאחר מעשה קיים תסכול ורגשי אשם. במידה ולא הרבצת לה (כפי שהיא טוענת) חשוב להעביר מסר חד (פעם אחת) שלא עשית זאת.
הורים רבים שמגיעים לייעוץ מגלים שכל תופעות החרדה נעלמו מפני שיש להורים הרבה מאוד כלים ופיתרונות לכל קושי. פתאום נעשה יותר קל ופשוט להתנהל מול הילדים (למרות החרדות) וכשיודעים איך להתמודד ומה לעשות הפחד נאלם. ידע זה כוח.
