מי קובע ומחליט אצלכם החלטות בבית – הילדים או ההורים? האם אתם מרגישים שאין לכם סמכות הורית בבית או שאתם מאבדים שליטה? האם כל החלטה שלכם נתקלת בחוסר הקשבה או בהתנגדות בלתי פוסקת? האם כל דרך לתקשר ולהתנהל עם הילדים גוררת ומגיעה למריבות ולמאבקים קשים?
לא פעם ישנה דילמה הורית קשה לגבי התנהלות ההורים בעבר – עד כמה “סמכות הורית הייתה סמכות” ו”מילה של הורה הייתה מילה” וכמה קל היה להורים להעביר מסרים וללא התנגדות מצד הילדים. הורים רבים מעידים שהסמכות ההורית בבית ילדותם גרמה והביאה הרבה כבוד, משמעת והקשבה ללא סייג. היום, הסמכות ההורית נמצאת אצל לילדים והם אלה שקובעים את ה”טון” בבית. אבל, אם נבדוק לעומק את ההתנהלות בבית, נגלה שסמכות הורית היא הדרך שבה אנו מגיבים לילדים ומתנהלים מולם.
סמכות הורית לא נמדדת לפי מספר הפעמים שאמרתם לילדים “לא” או “אסור”, סמכות הורית לא נקבעת לפי מי יותר “קשוח” או “עקשן” בבית וגם לא לפי מי צועק חזק יותר ועד כמה העונש קשה יותר, אלה סמכות הורית היא הדרך שבה מועברים המסרים לילדים בעקביות, בגובה העיניים וביכולת לדעת להתחשב ברצונם עד כמה שניתן.
כאמור, סמכות הורית היא הדרך בה ההורים מתנהלים ומגיבים. חשוב להתבונן ולחשוב לרגע בצורה אחרת. הסמכות ההורית היא של ההורים בלבד והם אלו שמחליטים האם הילדה תבוא לחופשה או שהיא יכולה להישאר בבית (לבד או אצל חברים), אבל ההתנהלות מולה היא זו שמייצרת את תגובות האנטי והסירוב. שאלות רבות כמו: האם הילדה ידעה על החופשה מראש?, ממתי?, איך היא הגיבה כשסיפרתם לה?, האם התייעצתם איתה לפני כן?, האם היא הייתה מודעת מראש לכך שהיא אינה יכולה להישאר לבד בבית כי אין מי שישגיח?, האם היא שותפה בקבלת ההחלטות לגבי טיולים או אירועים משפחתיים אליהם היא צריכה להגיע?
בסיטואציה שבה הסמכות ההורית אינה ממוקדת ויציבה וכאשר “רק” יום לפני החופשה המשפחתית מתחילים להתנהל ולהגיב על חוסר רצונה של הילדה לבוא גורם לילדים “לעשות כרצונם” ולהחליט פתאום לא להגיע. המסר הכפול שבו “המשפחה שיש לנו נוסעת איתנו” או “איך משאירים ילדה בת 15 בבית” (זה אומר שההחלטה אינה חד משמעית), הוא זו שגורם לילדה לחשוב שיש עוד אלטרנטיבות וצריך רק להתעקש ולמצוא אותן. במידה והמסר תקיף, מובן, ברור ועקבי מלכתחילה- מותר לילדים להביע התנגדות או חוסר רצון לבוא או סירוב אבל לא הם המחליטים. כאשר ההחלטה היא רק של ההורים, הילדים בסופו של דבר לומדים להנות גם מהחופשה המשפחתית המשותפת.
לסיכום: “סמכות הורית” היא הדרך שבה מגיבים לרצונות הילדים ובלבד שהרצונות של ההורים ברורים, עיקביים וחדים. אין ילד שלא רוצה את ההורים בסביבתו (הם זקוקים לכך נואשות), אבל הדרך היא זו שקובעת.
