מדוע קשה לילדים בכיתה א’?
כיתה א’ מהווה שינוי ומעבר עבור הילד ממסגרת הגן למסגרת שונה ובוגרת – בית הספר. כמו בכול שינוי שחל בחיים (גם אצלנו המבוגרים), המעבר לכיתה א’ עלול ליצור גם תחושות של פחד, חרדה וחשש. זהו מצב טבעי לחלוטין שמהווה חלק מהתפתחות וההתמודדות שלנו כבני אדם. (לא פעם, כשאין חששות ופחדים ה”הלם” גדול יותר וההתמודדות עלולה להיות קשה יותר). הדבר החשוב הוא שילדים מסתגלים במהירות לכול שינוי ולכול מצב חדש ובלבד שההורים עושים זאת נכון.
מדוע קשה להורים?
מסתבר שהקושי הגדול ביותר הוא של ההורים (וזה עובר אוטומטית לילדים). ההתנהלות ההורית משתנה מיד עם כניסת הילד לכיתה א’. נוצרת אווירת לחץ והשפה הופכת לשפת פקודות ומילוי משימות: “תכין שיעורים!”, “תלמדי”, “יש מבחן?”. לחץ !
רמת הציפיות, כמו גם הרצון לעזור לילד שיצליח ובנוסף החששות שהילד לא יעמוד בציפיות הם גורם משמעותי להתנהלות לחוצה ושגויה שיכולה לגרום להתנגדות ללימודים ולהשתלבות לקויה בבית הספר.
נ. אם לילד בכיתה א’ מספרת: “לפני שנה הוא כבר היה חסר סבלנות והיה מוכן לוותר על גן חובה וללכת לכיתה א’. ועכשיו הוא לא רוצה ללכת לבית הספר ולהיכנס לכיתה. כשמסבירים לו שהוא גדול וחכם הוא טוען שהוא יודע הכול ולא צריך ללמוד. הוא היה אמור להתרגש ולהתלהב מכיתה א’, אבל בשבועות האחרונים הוא במצב רוח ירוד ובוכה לעיתים דחופות. מה ניתן לומר לו? אני לא יכולה להבטיח לו שיהיה נהדר. ניסיתי לשחק אתו משחק- אני אומר חסרונות של כיתה א’ והוא יתרונות (ניסיתי להראות לו גם שאני רואה את החסרונות כמוהו וגם שיש דברים טובים שהוא רואה בעצמו) אבל הוא לא הרבה לדבר ולא שיתף פעולה. עצוב לי שעצוב לו”.
ראשית, חשוב להבין שכיתה א’ מותאמת לגיל ולתהליך ההתפתחות של הילד. מה שההורים משדרים יכתיב, בסופו של דבר, את יכולת ההתמודדות עם השינוי והאם הילד יסתגל במהרה או יראה סימני מצוקה.
שנית, היכולת להכיל את הקושי, להבין את החשש ולהקשיב למצוקת הילד וזאת מבלי להעביר ביקורת, לשלול את דבריו, להפעיל לחץ או לדחות את תחושת הילד, תגרום לרגיעה ולסיוע בהתמודדות. מומלץ תמיד לשאול שאלות ולמקד את הקושי – “ממה את/ה פוחד/ת?”, “איזה חברים את/ה רוצה שיהיו לך?”, “מה את/ה אוהב ללמוד?” וכדומה. שאלות מכוונות עוזרות לילד להגדיר ציפיות, לשתף בפחדים ולשאול את ההורים שאלות שמציקות ומטרידות.
טיפים להתמודדות נכונה:
– תמיד להכיל רגשות ! הפחד הוא רגש לגיטימי וגם אנחנו פוחדים. מומלץ לתת “מקום” לתחושות ה”קשות”. משפטים כמו “אני מבינה שקשה לך” או “מותר לפחד” עדיפים על הבטחות כמו: “אתה תראה שיהיה לך כיף” או מחמאות – “אתה כבר גדול וחכם”.
– כשמזהים מצוקה (פרצי בכי רבים) כדאי להרפות מהתעסקות יומיומית ואינטנסיבית על בית הספר. מומלץ לשמור על סדר יום, שיגרה ועקביות ללא תשומת לב גדולה מידי לקושי ולהתייחס להתנהלות החיובית ה”רגילה” שהילד מבצע (אוכל יפה, מצחצח שיניים, מתקלח בזמן וכו’). .
– לא מומלץ לשחק משחקי “יתרונות וחסרונות”. למה מראש להכתיב יתרונות וחסרונות? אולי אצל הילד החסרונות הם דווקא יתרונות וההפך? לא פעם זה יוצר אפקט הפוך של קבלת תשומת לב והתגברות של הפחד.
