מה לדעתכם עובר על ילד או על מתבגר שיש לו שני בתים ובכול בית מתנהלת דינאמיקה אחרת, ישנן ציפיות אחרות, מרחב חיים שונה והתנהלות שיכולה להיות קיצונית ושונה לחלוטין? כמעט בלתי אפשרי לחיות כך ובוודאי שלא קל, אולם היכולת של ילדים או מתבגרים להסתגל לשינויים הללו ולהתאים את עצמם לדפוסי ההתנהגות בכול מצב הם כה גדולים, שלמעשה כמעט ולא צריכה להיות בעיה. כלומר, מאוד ברור לילדים איך מתנהל הבית של אמא ואיך מתנהלים בבית של אבא והם יודעים “למצוא את הדרך”.
ובכול זאת, כאשר ישנם בעיות (ולא מעט) צריך לבדוק היטב את ההתנהלות ההורית ואת הדרך שבה מגיבים לילדים ואם ההתנהלות בבית של אמא שונה וקיצונית מההתנהלות בבית של אבא נוצר מצב בו הילדים מתחילים להראות סימני מצוקה והתמרדות.
אין ספק שהמצב המתואר קשה ביותר ולא פשוט, אבל חשוב לבדוק מדוע הילדה מגיבה לאם בכזו קיצוניות וללא פשרות. למעשה, התנהלות האם והתגובות כלפי בתה רק מעצימות את הקושי ונותנות לילדה כוח להמשיך ולהתרחק עד כדי סירוב מוחלט לחזור הביתה. בהתנהלות מול ילדים (במיוחד כשקיים סכסוך גדול גם עם האב) אסור לאם “להיגמר נפשית” או להתקשר בלי הפסקה או לקנות לה את כל מה שהיא מבקשת או להתעלם ולהיקרע. הילדה, בשונה מהאם חווה את ההתנהגות הזו כמניפולציה ולחץ עליה (בדיוק כמו שאביה עושה לה מהצד שלו) והתוצאה הפוכה – ריחוק ואנטי מוחלט.
בדומה למה שהאם מרגישה, גם לילדה לא פשוט כלל, גם היא “נקרעת”, גם היא מחפשת את מקומה במשפחה, גם היא עוברת תהליכים לא פשוטים (גיל ההתבגרות – שינויים רגשיים, נפשיים, פיזיים, הורמונאליים, חברתיים) ובנוסף גם השינויים המשפחתיים ומעבר האם לחיות עם בן הזוג לא מוסיפים לה יציבות ויכולת להתמודד ולהכיל הכול יחד. במילים אחרות, כל עולמה מעורער ולא יציב. במצב שכזה, הילדה זקוקה להרבה תמיכה, עידוד, הקשבה, אמפטיה, וגם לאמא חזקה שמציבה גבולות וקובעת כללים וחוקים של מה מותר ומה אסור.
טיפ חשוב – במקום לכעוס על אביה של הילדה ולראות בו נוקם (זה רק מבזבז אנרגיות ואינו מביא לפתרון המצב), מומלץ ללכת לייעוץ והכוונה הורית בכדי להחזיר את הסמכות להורים (או לאם) ולעזור לילדים למצוא את מקומם.
