אחד הקשיים הנפוצים ביותר בהתמודדות עם הילדים הוא נושא השינה. התחושה שנגמר היום, אחרי פעילות מאומצת הכוללת שלל קטגוריות כמו: משחקים, אוכל, מקלחות, הרבה אהבה, התייחסות ותשומת לב, המון סבלנות ואורך רוח (בטח שכחתי משהו), בדיוק אז כאשר ההורים מרגישים שגם להם מגיע “קצת מנוחה”, שקט וסגירת היום בנחת, הילדים מצידם חושבים קצת אחרת. בשבילם, בדיוק באותו הרגע, רק מתחילה ה”חגיגה” וזו הזדמנות מצוינת להפעלת ההורים ולקבלת שפע של תשומת לב והתייחסות.
ת. אם לשני ילדים (2,3) משתפת: “מהרגע שאני מכניסה את בני למיטת התינוק שלו, הוא מתחיל לצרוח עד שהוא נרדם. זה יכול להמשך גם 40 דקות. בתי שוכבת במיטה, אך מנסה למשוך זמן במשחקים או בבקשות אין סופיות של פיפי ומים. לפעמים היא מתחילה לדבר בקול רם, כי היא יודעת שאני פוחדת שאחיה יתעורר. בעבר ניסיתי שיטות שונות כמו 5 דקות בכי, או לצאת מהחדר ולא לחזור כלל ואפילו להרדים על הידיים. כלום לא עובד. מה עושים?”.
אין דרך קלה ללמד ילדים לישון. כמעט בלתי אפשרי, אלא אם מחליטים על דרך אחת ומתנהלים בעקביות ולאורך זמן. כן, גם כמה שבועות. אין קיצורי דרך. הילדים אינם שפניי ניסיון ולכן לא מומלץ ולא יעיל “לנסות שיטות שונות”. כשהילדים חווים שלל ניסיונות שלנו, הם לומדים לנסות אותנו ובדרכים מגוונות (מים, פיפי, בכי וכדומה).
אחרי שבודקים ומוודאים שהילדים לא רעבים, לא צמאים, לא רטובים וכלום לא מציק להם (כמו חום או נזלת) ההתערבות צריכה להיות מינימלית. פחות דיבורים ויותר התנהלות. לא מומלץ לשהות בחדר בזמן ההרדמות אלא בכול פעם להיכנס, לבדוק ולצאת, אחרת הילדים עסוקים בהשגת וקבלת תשומת לב ופחות בניסיון להירדם. כדאי לצאת ולחזור בכל כמה דקות, לחבק (בלבד) ולצאת.
שימו לב, אם הילד קולט שההורים מפחדים או חוששים שהצעקות יעירו את האחים הישנים, סביר להניח שהילד ימשיך לצעוק ואף חזק יותר. רצוי לא להתייחס לכך (גם במחיר שהילד הישן יתעורר) או לעשות “הפרדת כוחות” עד שהמצב ישתפר.
עקביות, סבלנות וסובלנות כבר אמרנו?
