מרבית ההורים לילדים בגיל ההתבגרות חווים את הקשיים והדילמות הקשות המתלוות לגיל הלא פשוט הזה. הקשיים רבים וכוללים את כול הפרמטרים שסובבים את עולמו של המתבגר. קשיים פיזיים ורגשיים, דילמות חברתיות, מצוקות נפשיות, מצבי רוח משתנים, “השתוללות של הורמונים” ותחושה מתמדת שאף אחד לא מבין (ולא מסוגל להבין) אותם.
במאמר זה אביא את סיפורן של אמהות החוות דילמות שונות באשר להתנהלות ולתגובות נכונות אל מול ילדם המתבגר.
ראשית, חשוב לי לציין שיש כאן אמא שהצליחה ובגדול. אם הילד פונה אליה ומבקש תשובות לכל השאלות שמטרידות אותו, זה אומר שקיימת פתיחות ויחסים טובים המאפשרים פנייה ושאלת שאלות (גם האינטימיות ביותר) באופן חופשי ופתוח. לא מובן מאליו !
שנית, ילדים קולטים ומבינים היטב מתי ההורים דוברים אמת ומתי ההורים מובכים, מצדיקים או מנחמים. תשובה כמו “הגודל לא קובע” יוצרת בדיוק ההפך אצל המתבגר – זה הופך להיות נושא מטריד ומעסיק ללא הפסקה. מומלץ יותר לדבר על מה הוא מרגיש, למה זה מפריע לו ומה היה רוצה שיקרה. כלומר, הרבה אמפטיה והבנה לתחושות ופחות לנסות לפתור את הקושי. מדובר בקושי סובייקטיבי שלא תמיד ניתן לפתור ובטח שלא באותו הרגע.
מומלץ גם לקנות ספר העוסק בגיל ההתבגרות ומלמד על תהליך ההתפתחות הגופנית והמינית. חשוב לציין בפניו שהוא רק בן 12, הגוף ממשיך ומתפתח וזה בהחלט לא סוף פסוק באשר לגודל.
ט. אמא למתבגר בן 15 משתפת בקשיים החברתיים של בנה: “יש לבני בעיה חברתית. הוא מגיע הביתה בסביבות 15:00 ולא יוצא מהבית. הוא כול היום במחשב. אין לו הרבה חברים כמו שהיו לו בעבר ורק חבר אחד או שניים. הוא היה ילד חברותי ומסביבו היו תמיד חברים אך השנה שמנו לב שהוא לא מביא חברים הביתה או יוצא. אנו בדילמה ולא יודעים אם לשוחח עימו על כך. האם זה נורמאלי לילדים בגיל הזה הניתוק מחברים?”
לעתים בעיה שנראית עבורנו כקשה או “מסוכנת”, עבור המתבגר היא עניין של רצון ובחירה. לפני שמגדירים את המצב כ”בעיה חברתית” חשוב לבדוק מה מרגיש בנך המתבגר. מה מצבו הלימודי (לפעמים הוא מושפע מהמצב חברתי)? מה מצב רוחו?, האם הוא מתלונן על קושי חברתי?, איך הוא מתנהל בבית?, האם הוא מכין מטלות ושיעורים?, מהו טיב היחסים ביניכם? ועוד. ככול שתבחנו את ההתנהלות של הילד בבית, בבית-הספר ובסביבת החברים כך ניתן להבין האם המצב הזה הוא מתוך רצון בחירה (ויש לכבד זאת) או שאולי הוא זקוק לעזרה. בנושא האינטרנט והישיבה הרבה מול המחשב – כדאי להיות עם היד על הדופק ולבדוק אם המצב אינו פוגע בתפקוד היומיומי הרגיל (הכנת שיעורים, אוכל, שינה וכדומה).
מומלץ (תמיד) לשוחח עם המתבגרים ועל כול נושא. חשוב שזה יהיה בלי ביקורת, בגובה העיניים ובנימה של שיתוף. זה וודאי יכול לעזור להבין יותר את מצבו ובהתאם להגיב או לטפל.
