לא קל להיות הורים אבל גם תפקידם של סבא וסבתא אינו פשוט. דילמות רבות מתנהלות סביב ההתנהגות של סבא-סבתא מול הנכדים. מצד אחד ההורים שמרגישים, לא פעם, התערבות יתר או מסרים מנוגדים מול הנכדים ומנגד סבא-סבתא שלאור ניסיונם העשיר ורצונם לעזור נתקלים בהתנגדות עד כדי כעס מצד ההורים.
קושי נוסף בהתנהלות מול סבא-סבתא הוא כאשר הנכדים מתנהלים בדרך “מוזרה” או כזו שיוצרת מבוכה בקרב ההורים.
שמו לב, הילדה רק בת שלוש ! הבחירה שלה והעדפה בסבתא וסבא (מצד הבעל) נעשית אך ורק בגלל ההתייחסות והתגובות שהיא מקבלת מההורים ומסבא וסבתא. במילים אחרות, לא בטוח שיש העדפה אלא יש הרבה מאוד תשומת לב והתייחסות סביב “העניין” .
מומלץ ורצוי לא להיעלב מהילדים שלנו. לא צריך להראות ולחוש מבוכה וכמובן לא ל”ספר סיפורים” ולהבטיח הבטחות, במיוחד בגילאים הללו ואני אסביר:
לא מן הנמנע שהילדה “קלטה” את המבוכה של ההורים, מה שמקנה לה “כוח” להמשיך ו”לאהוב יותר” את סבא וסבתא של אבא. הילדה מקבלת הרבה מאוד תשומת לב סביב נושא סבא-סבתא ולכן היא ממשיכה להתבצר בהעדפותיה. ככל שממשיכים להסביר שסבא וסבתא מתגעגעים, ממשיכים להבטיח הבטחות ומתנות, מדברים על העניין בלי הפסקה ובנוסף גם מרגישים נבוכים כך היא מקבלת חיזוקים להמשיך בהתנגדות.
מומלץ לא להתרגש (!). רצוי לומר בהבנה ובעדינות “אנחנו הולכים לבקר את סבא וסבתא. אנחנו מבינים שאת לא רוצה לבוא וזה בסדר להיות עצובים (או כועסים או רוצים את סבא-סבתא של אבא)”. מותר לילד להביע רגשות, לחוש תסכול ואפילו להיות עצובים, אבל לא לנהל איתם דיון על כך שהולכים. את זה רק ההורים מחליטים. ככל שתתרגשו פחות כך הילדה תתקרב אליהם יותר.
טיפ חשוב לסבא וסבתא: רצוי לא להיעלב מנכדים. תנו להם את הזמן והאפשרות להיפתח ולגשת אליכם מיתוך רצון ובחירה שלהם ולא מתוך לחץ וכפייה של ההורים (ושל סבא וסבתא).
