האם אתם חשים שאחד מהילדים מקנא באחיו או באחותו? האם קורה לכם שאתם עושים הכול למען אחד מהילדים ובכל זאת הוא אף פעם אינו מרוצה ומרגיש “מסכן” לעומת שאר אחיו במשפחה?
חשבתם פעם כמה “קל” להורים לומר “לא” וכמה “קשה” לילדים להפוך אותה ל”כן”. הילדים תמיד מצליחים וכול מה שהם צריכים לעשות הוא להשתמש בבכי, מלחמות ומאבקי כוח.
מהי קינאה בין אחים?
קינאה שייכת לקטגוריית הרגשות. אומנם רגש טבעי ולגיטימי אך כאשר מדובר בקנאה בין האחים נוצר מצב לא פשוט. קנאה נוצרת בגלל פרשנות שגויה של ילדים לסיטואציות שקורות בבית (פרשנות שבאה לידי ביטוי בהשוואות מצד הילדים להתנהלות ההורים). גם אם בתחושה שלנו אנחנו נותנים לכול הילדים את אותו הדבר, התחושה של הילדים אף פעם לא יכולה להיות זהה. למעשה, חשוב שכול ילד יקבל ע”פ צרכיו ולא לפי מה שאחיו מקבלים. לדוגמא: במידה ואחד הילדים זקוק לנעליים, לא בהכרח צריך לקנות גם לאחיו. ההפך, מומלץ ללמד את הילדים לקבל ע”פ צורך. כשמתמידים לאורך ניתן להוריד את רמת הקנאה למינימום.
בכי ממושך של ילד נובע לרוב מתסכול, מצוקה או בדיקת גבולות. ילדים יכולים לבכות שעות רק אם הם יודעים שבסוף ההורים נשברים ומרימים ידיים. במצב שכזה ולאורך זמן הבכי רק הולך וגובר.
אין ילדים שלא מוכנים לקבל “לא”. יש הורים שלא יודעים לומר “לא” (!) וזה הבדל משמעותי. כשהילדים קולטים את “נקודות החולשה” של הוריהם, ובמקרה זה הם קלטו שהאם מפחדת להיכנס איתם ל”מלחמה”, הם פשוט עושים כול מה שביכולתם (כולל בכי ממושך, זריקת חפצים ואלימות) כדי להשיג את מבוקשם. מבחינת הילדים, גם אם אנחנו “לא נשברים” אבל צועקים עליהם, זו הדרך מצוינת עבורם להבין שהם הצליחו “להוציא אותנו מהכלים” ולהשיג שליטה. חשוב ללמוד להגיב בצורה נכונה, לדעת לעודד ולפתח את הדימוי והביטחון העצמי של הילדים ולעשות זאת בנפרד לכול ילד (גם כדי למנוע קינאה). בנוסף להציב גבולות ברורים בעקביות, נחישות, אסרטיביות והמון סבלנות .
לסיכום: לגיטימי לקנא ולא ניתן למנוע את רגש הקנאה. ההתנהלות מול הילדים, צריכה להיות ע”פ צרכי הילד ולא לפי הדרישות.
