התנהגות של ילד נובעת מההתייחסות אליו. פעמים רבות הורים מצפים שהילדים יתאימו את עצמם לדרישות ולהתנהלות בבית. אבל זה לא מצליח. לרוב, הילדים “מובילים” בהתנהגויות הפוכות מהמצופה מהם וזה “רק” בגלל שהם קיבלו את ה”כוח” מאיתנו. תחשבו ע זה.
ב. מספרת: “בתנו הבכורה בת ארבע והיא ילדה שצמודה לאמא באופן טוטאלי. יש תקופות יותר טובות וטובות פחות, אבל בגדול היא רק “של לאמא”. זה הגיע למצב שבו היא לא רוצה לשחק עם אבא וזה הלך והחריף עוד יותר מאז שאחותה נולדה (לפני שנה). היא דורשת שאבא יהיה עם הקטנה והיא תהיה “רק עם אמא”. המצב בלתי אפשרי עד כדי כך שאין “זמן איכות” עם אבא. לאחרונה הכרחנו אותה להיות עם אבא או ללכת לישון והמצב מחריף עד כדי ערב שלם של בכי ותחנונים. היא הבטיחה שאם היא תשחק עם אמא היא תשחק אח”כ עם אבא, אבל לא עמדה בהבטחה. אנחנו מאוכזבים וכועסים ומרגישים בסחרור שבו אנו נתונים למניפולציות שלה ונגררים למשא ומתן הזה כל פעם מחדש. מה עושים?”
זה לא פשוט. שימו לב, מדובר בילדה שהיא “רק” בת 4. מה יהיה בגיל שש-עשרה?
לפני שנגשים לפתרון צריך להבין את יחסי הכוחות במשפחה. התגובה וההתנהלות מול הילדה תלויה בשאלה קטנה– מה אנחנו ההורים רוצים מהילדים ?!
כלומר, האם אבא רוצה לשחק עם ביתו כדי “לעזור לאמא” ולפנות לה זמן או שאבא רוצה ליהנות עם בתו?
יש הבדל בהתייחסות לסיטואציות השונות והילדים קולטים אותם היטב. אם אמא עסוקה או עייפה או צריכה ללכת – זו כלל לא שאלה שקשורה לילדה – זו החלטה הורית שאבא נמצא איתה. נקודה. אין משא ומתן אלא קביעת עובדה ומצב נתון. אבל, אם מדובר במשחק ובזמן איכות עם אבא ההתייחסות צריכה להיות שונה לגמרי.
כאשר ילד מרגיש שלוחצים או כופים עליו, ההתנגדות מצדו הופכת לגדולה יותר ולכן נוצר ריחוק. ככל שהאב (והאם) לחצו על “זמן איכות” כך הילדה בחרה להתרחק מאביה ולרצות להיות עם אמה. שימו לב, זהו “כוח” שיש לילדים מפני שזיהו את ה”לחץ” שלנו. במצב המתואר מומלץ ל ה ר פ ו ת לחלוטין ולא להיות עסוקים בצדדים ו”מחנות” (קודם עם אמא ואח”כ עם אבא). תשומת הלב והתייחסות שהילדה מקבלת סביב חוסר הרצון להיות עם אבא, רק מגביר אצלה את הבכי והתחנונים. לחץ שכזה מייצר מניפולציות והיגררות למאבקי כוח ומלחמות (ולכן היא לא עומדת בהבטחות שלה).
טיפ לאבות (מומלץ גם לאמהות ובזוגיות בפרט):
כדי להתקרב לילדים לא חייבים לשחק יחד אם הם מתנגדים, אפשר גם להגיד מילים חמות כמו: “אני אוהב אותך”, “איזה ילדה מקסימה יש לי” והכי חשוב לשאול שאלות ולבקש רשות: “את רוצה שאבא יקריא לך סיפור?”, “רוצה להרכיב איתי פאזל?”
מאוד חשוב- לא להיפגע עם הילדה אומרת “לא” אלא לכבד ולומר: “כשתרצי אני אשמח”.
בניית מערכות יחסים, במיוחד עם ילדים, זו עבודה יומיומית הדורשת ידע והבנה על עולמם . חשוב לא להתייאש, הרבה סבלנות וסובלנות וכמובן להמשיך לנסות.
המלצה אישית גורפת – לשחק יחד כל המשפחה ולא “רק עם אמא” או “רק עם אבא”..
