לא קל להורים להתמודד עם מתבגרים. כמו בכול תחום בחיים גם בהורות חשוב ללמוד את “שפת המתבגרים”. והשפה שלהם לא קלה. קשה להיות מתבגר. הרבה מאוד שינויים לא פשוטים עוברים עליהם ומי מאיתנו ההורים זוכר אותם?
מעבר לקשיים הרגשיים, החברתיים, הגופניים, הנפשיים והמנטאליים שהמתבגר חווה ישנם גם שינויים גופניים והורמונאליים הכוללים מצבי רוח משתנים הנעים מהתקפי זעם והתפרצויות עד לשמחה בלתי נשלטת.
פנתה אליי ת. בדאגה: “לבתי בת ה- 15 יש חבר כחודשיים. אני מפחדת שהיא תתחיל לקיים יחסי מין בגיל מוקדם. שאלתי אותה כבר כמה פעמים בעניין. ותמיד היא אומרת ש”הכול בסדר”. איך אפשר למצוא סימנים לכך שאולי כן היא מקיימת ואיך להסביר לה (למרות שהסברתי רבות) שאם בכל זאת היא רוצה לקיים יחסים שתבוא איתי לרופא נשים (ולא תלך לבד) ושהחבר ישתמש בקונדום?”.
הדאגה מובנת. נושא קיום יחסי מין בגיל ההתבגרות מדאיג הורים רבים ומצריך ידע והתמודדות נכונים. כפי שציינתי, הלחץ, התסכול והפחד מובנים אבל ככל שזה משודר למתבגרים כך הם מתחמקים וטוענים ש “הכול בסדר”. הורים רבים נבוכים מאוד מההתמודדות ומההדברות בנושא יחסי-מין עם ילדם המתבגר, אבל חשוב לזכור שהם הרבה יותר נבוכים מאיתנו.
מה עושים?
ההמלצה הטובה ביותר היא לשוחח ולדבר. חשוב להתגבר על הבושה וליצור שיחה פתוחה וגלויה על הנושא, ללא ביקורת, שיפוטיות או שאלות מביכות וחוקרות. תנסו לחשוב מה המתבגרים מרגישים. כדאי ללכת למקום ניטרלי ונעים (בית קפה, למשל) לשבת באווירה טובה, לספר על החששות שלנו ולשתף ברצון לעזור, לקנות למתבגר/ת (ולעצמנו) ספר בנושא “גיל ההתבגרות” ולדבר על הנושא בפתיחות ובכנות, בלי לחשות או לפחד. תחשבו תמיד האם עדיף שהמתבגרים ילמדו מאיתנו או מ”בחוץ”?
לא לשכוח שילדים בגיל ההתבגרות זקוקים לנו, לעצתנו ולתמיכתנו לרוב הם אינם יודעים איך לעשות זאת במיוחד בנושא כה רגיש ואישי.