כמה פעמים בקשתם מהילדים לאסוף את הצעצועים בתום המשחק? האם אתם נלחמים עם הילדים על סידור החדר? מיואשים ממאבקי כוח סביב הבלגן ואי-הסדר שהם משאירים אחריהם? ובכן, איך יוצרים אחריות בקרב הילדים בענייני סדר וניקיון?
ר. פנתה אליי וספרה: “הבן שלי ילד מוכשר וחכם. הוא מוביל בבי”ס, אהוב, עדין ומקסים אולם זה מספר שנים שהוא הפך להיות מאוד לא נקי. החדר שלו מטונף ומריח עובש, ממש בלתי נסבל. ניסיתי לשוחח, להעניש ומה לא, כלום לא עוזר. הוא יכול להבטיח ולהשתפר לכמה ימים ושוב – סנדוויץ’ שלא אכל זרוק בתיק, שאריות אוכל במיטה וכו’. אני לא מבינה היכן הבעיה? אני אומנם מנקה פעמיים בשבוע ואפילו מחפשת שאריות של אוכל בתיק שלו, אבל עד כאן. אני לא מוכנה יותר לשרת ילד שלא מוכן לדאוג לניקיון שלו. מה עושים?”
רגע… חשוב להבין שישנם פערים גדולים מאוד בין התפיסה ההורית לסדר ולניקיון לבין זו של הילדים. מה שנראה עבורנו כבלגן ואי-סדר מוחלט לא בהכרח כזה עבור הילדים.
לצערי, אין פתרונות קסם. חינוך לניקיון והיגיינה לא ניתן לעשות ביום אחד ונדרשים לכך כוחות, אסרטיביות, עקביות, סבלנות, גבולות ומשמעת עצמית (של ההורים ולא של הילדים).
כאשר מחנכים לסדר וניקיון גיל הילד מהווה גורם משמעותי להתנהלות וללמידה. בגיל הצעיר (3-5) חשוב ללמד את הילדים על-ידי התנסות, שיתוף פעולה, עקביות ומתן עזרה. בגילאים הגדולים יותר חשוב ללמד השלכות ותוצאות למעשים.
כפי שציינתי, מחשבה והתנהלות של ילדים שונה מזו של ההורים וכן גם חשיבות הדברים אינה כפי שאנו רואים אותה. פעמים רבות כשיש חשיבות גבוהה לסדר וניקיון בבית, אחד הילדים במשפחה יכול להיות מאוד מסודר ונקי והשני בדיוק ההפך. הכול מתחיל ונגמר בדרך בה אנו מגיבים ועד כמה אנו נלחצים ומלחיצים. עבור הילד, כשאימא (או אבא) מנקה פעמיים בשבוע “זה מספיק” ולכן מדוע עליו לנקות? הלכלוך יכול לחכות “עוד קצת” ובמיוחד כשעושים זאת עבורו.
טיפ להורים: כשאתם (ורק אתם) תחליטו –
– לא לשרת ילד שאינו מוכן לנקות ולדאוג לניקיון ולבריאות שלו
– לא לחפש שאריות של אוכל בתיק.
– לא לנקות עבור הילד בכל יום
ובנוסף להעביר לילד את האחריות לסדר ולניקיון על החדר והחפצים שלו
רק אז (סביר להניח) הלכלוך יתחיל להפריע לילד ומכאן הוא ילמד וייקח את האחריות הזו על עצמו.
עקביות, נחישות וסבלנות כבר אמרנו?
