מרגישים שאתם עושים הכול למען הילדים ובכל זאת הם אף פעם לא מרוצים? מרגישים שאתם רוצים להיות מעורבים במתרחש אצלם אבל תמיד התחושה היא שהילדים אינם רוצים שיתערבו להם?
י. סיפרה לי את סיפורה: “אני מרגישה שנגמרו לי הכוחות! אני אמא לילדה מתבגרת בת 12 (ובנים 9-4). ביתי ילדה אינטליגנטית, תלמידה מצטיינת, בוגרת לגילה (פיזית ומנטלית), אחראית ומסודרת. אין לה חברה קרובה (אולי מבחירה שלה) ולרוב היא פונה ונפגשת עם חברות רק לאחר שכנוע ולחץ מצידי. כשחברות יוזמות פגישה עימה היא מסרבת בשלל תירוצים וזה מוציא אותי מדעתי. לאחרונה הגענו למצב שכול יום התקרה “עפה” מהצרחות ומהמריבות שלנו. גם עכשיו, היא טענה ש”קר לה” ואני אמרתי לה ללבוש בגד ארוך. מה כבר עשיתי? אני רק רוצה לעזור לה ובתגובה היא מיד מתחילה במלחמת עולם, בכי וצרחות שאני כל הזמן “אומרת לה מה לעשות”. אני מנסה לפתור לה את הבעיה ואת רק יכולה לתאר לאן זה מגיע. כמובן שבסוף, יצאתי מהחדר בטריקת דלת ובתחושת עלבון נוראית וקשה. אני באמת משתדלת, בכל פעם שהיא טוענת שאנחנו לא אוהבים אותה (וזה קורה הרבה) אני מיד משתדלת להקדיש יום שלם רק לי ולה. זה לא עוזר, איך שמגיעים הביתה היא חוזרת להיות “הילדה העצבנית”. והמריבות מתחילות שוב. היא לא מוכנה ללכת לייעוץ ואני לא יודעת מה עושים? איך מונעים את המריבות הבלתי פוסקות בין ההורים לילדים?”
מריבות בין הורים לילדים הם סוג (מסוים) של תקשורת והתנהלות, שפה ודיאלוג. לפעמים חשוב שיתקיימו (אי-אפשר בלי לריב) אבל הבעיה במריבות הללו שהילדים תמיד צודקים (!) מוזר, נכון?
שימו לב, כשילד מרגיש ואומר במפורשות ש”כל הזמן אומרים לו מה לעשות”, זה אומר שצריך לדעת מתי לשחרר וללמוד איך להתנהל ולהגיב אחרת. י. מתארת ילדה אינטליגנטית, מצטיינת ובוגרת לגילה, זה לא מובן מאליו ורק על זה צריך להרפות מעט ולהתחיל לסמוך עליה יותר. הלחץ על הילדה מתחיל ב”דרישה” שלך (ע”י שכנוע ולחץ) שתיזום פניות לחברות. אומנם, הכוונות של ההורים תמיד טובות, אבל הדרך יכולה לקלקל.
אומנם חשוב להיות מעורבים בהתנהלות החברתית, הרגשית, הנפשית והלימודית של הילדים אבל פחות להתערב בדרך שבה הילדים בוחרים להגיב. מומלץ ועוזר מאוד לשאול שאלות מכוונות ולבדוק בשיתוף עם הילדה דרכים לפתרון והתמודדות בנושא.
אם הילדה בחרה לא להיפגש עם החברות, כל פתרון שלך ולחץ רק יוצרים תסכול ומתח רב יותר. מה גם שזה אף פעם לא עוזר…
עם ילדים ובמיוחד עם מתבגרים, מומלץ לדון, לשאול שאלות מכוונות ולתת כמה דרכים לפתרון (ולא פתרון אחד שמתאים רק לנו). אם הילדה טוענת ש”קר לה” אפשר לשאול אותה האם היא מרגישה טוב?, האם היא רוצה לכבות את המזגן, להתקלח במים חמים או אולי ללבוש בגד ארוך? זה הרבה יותר קל, מלמד לקחת אחריות על תחושות ורגשות, יוצר תקשורת ודיאלוג משותפים בגובה העיניים, תחושת מעורבות ואכפתיות ובעיקר נותן יחס לא מתערב אלא מעורב.
טיפ חשוב להורים-
יום כיף ובילוי משותף במיוחד לאחר שהילד טוען ש”לא אוהבים אותו” אינם תחליף להתנהלות ותקשורת נכונה.
ילדים אינם זקוקים לייעוץ (בגיל מבוגר הם יעשו זאת בעצמם)! הורים, קחו אחריות, במקום להיות עסוקים במריבות עם הילדים למדו כלים להתנהלות נכונה מולם.