דילמה הורית קשה. כאשר הילד או הילדה אינם מתנהלים כראוי ואנו, כהורים, חשים מצוקה, ייאוש וחוסר אונים, כל פתרון שיכול לעזור לילד ולנו נלקח בחשבון. אחד הפתרונות היותר מקובלים על הורים ונעשה שכיח מאוד בשנים האחרונות, הוא לקחת את הילד/ה ל”פסיכולוג ילדים”. תופעה שכזו.
החשיבה ההורית בשנים האחרונות – שבה הועברה הסמכות ההורית לילדים – יצרה תופעה שבה ההורים (כמעט) ו”מסירים אחריות התנהלותית” מהילד ומעבירים אותה לאיש מקצוע או לפסיכולוג ילדים שיעשה זאת עבורם. בכדי שדבריי יובנו כהלכה, אני בעד כל מה שיכול לעזור לילדים ובכלל, כל דבר שיכול לשנות את חיי המשפחה והיחסים בתוכה ראוי לעידוד ולתמיכה, אך לא תמיד כך הם פני הדברים בשטח. הורים רבים שמחליטים לשלוח ילד לטיפול רגשי, לרכיבה על סוסים, לטיפול אצל פסיכולוג ילדים או לכל מטפל העוסק בעבודה עם ילדים, אינם לוקחים בחשבון את הצורך שלהם בעבודה מול הילד. כן, ההורים הם אלו שצריכים לטפל ולתת מענה לילדים. תסכול גדול של הורים נובע מתהליכים ארוכי טווח שהילד עובר אך בסופו של דבר (לאורך זמן) המצב חוזר לקדמותו מכיוון שההורים אינם חלק מהעבודה ומהתהליך אותו הילד עובר. ילדים הם רק ילדים, ההתנהגות שלהם לא משתנה (גם בעזרת פסיכולוג ילדים) אלא אם יש הורים “עובדים” בבית.
למה ילד צריך פסיכולוג? מה המטרה?
במקרים קשים כגון: התעללות (נפשית/פיזית/רגשית/מילולית) בילדים או בהורים, אלימות במשפחה, אלימות מינית, מחלה קשה במשפחה, הזנחה או אובדן ומוות, פנייה וטיפול אצל פסיכולוג ילדים הינם הכרחיים וללא עוררין. אולם כאשר מדובר בבעיות התנהגותיות, חוסר גבולות, בעיות קשב וריכוז, אלימות ילדים כלפי ההורים, חוצפה, בעיות חברתיות, בעיות תקשורת, אגרסיביות, חוסר שיתוף פעולה וחוסר הקשבה, כל אלו צריכות להיות “מנוהלות” ומטופלות ע”י ההורים בלבד. ההורים הם היחידים שיכולים ליצור שינוי אצל הילד והם היחידים שמכירים את הילדים בצורה הטובה ביותר ויודעים לתת את המענה בכל רגע נתון של משבר ומצוקה. השינוי צריך לבוא לידי ביטוי בשפה אחרת, בעבודה על הדימוי והביטחון העצמי שלו, בלמידה והצבת גבולות ובהבנת הצרכים האמיתיים של הילד בתוך המשפחה ומחוצה לה. כמובן שלשם כך הורים צריכים ללמוד כלים ודרכי התנהלות נכונים מול הילדים (לא מלמדים זאת בבית הספר) וזו כבר סיבה טובה, לפחות בהתחלה, לא לשלוח את הילדים לפסיכולוג ילדים או לטיפול שרק הילד עובר בעצמו.
תחשבו על זה, מה עוזר לילד טיפול מכל סוג שהוא, אם בסופו של דבר ההתנהלות מולו בבית אינה משתנה? מה שווה טיפול פסיכולוגי לילד אם הוא מגיע הביתה וחווה כעס, ביקורת, ציפיות גבוהות, תסכול, מרירות ועונשים מההורים? טיפול שכזה הנו בלתי אפשרי, חלקי ולאורך זמן לא עובד !
זה הזמן לשנות חשיבה. טיפול נכון, שיש בו תוצאות מידיות בהתנהגות הילדים מתחיל מאיתנו ההורים, בהתנהלות ובתגובות. ייעוץ הורי ממוקד ומותאם לצורכי המשפחה יכול להביא לשינוי משמעותי בהתנהגות הילד ולאורך זמן, ללא צורך (כמעט) בהתערבות חיצונית.
אגב, הורים לילדים קטנים ששולחים את ילדיהם לפסיכולוג ילדים אינם יכולים ליצור שינוי אצל הילדים, הם קטנים מידיי. בסופו של דבר, ההורים הם אלו שמקבלים הוראות כיצד לתפקד ואיך להגיב ולהתנהל מול הילד.
לסיכום: למעט מצביי סיכון קשים, תחסכו מהילדים את ההליכה והחשיפה לפסיכולוג ילדים, בגיל 18 הם יעשו זאת בעצמם, ממקום שהם יבחרו לעשות זאת ולא כי החליטו עבורם (שהרי רבים מהילדים אינם משתפים פעולה). לימדו את הכלים הנכונים והיו אתם המקור לביטחון ולהצלחה של ילדיכם.
