אין ילדים עם בעיות התנהגות. בעיות התנהגות נוצרות מתגובות ההורים והסביבה וכן מהתנהלות שגויה.
ק. פנתה אליי בבקשת עזרה מול התנהלות לא פשוטה של בתה על בעיות התנהגותיות שרק הולכות ומחריפות עם הזמן.
“רצינו ללכת כל המשפחה לים. הילדה אמרה שיש מדוזות. אמרנו לה שאין ובמיוחד לא “באזור של הארטיקים”. זה לא שכנע אותה אך בכל זאת לבשה בגד ים. התארגנו והיא התחרטה. כעסנו ואמרנו שכבר החלטנו והולכים. לבסוף החליטה ובחרה להישאר עם אחיה הגדול. חזרנו ואמרנו לה שהפסידה, שלא היו מדוזות לא בים, לא בחוף ולא בכלל. היא כעסה וביקשה שלא ניגע בה כי אנחנו עם “רעל של מדוזות”. לאחר הסבר נרחב על מדוזות ועל הנוזל שהן מפרישות ושאפילו אם “יש רעל” לא צריך ללכת לבי”ח אלא לשטוף במים היא התחילה לבכות ואמרה שפעם בגן לקחו ילד לבית חולים בגלל “רעל של מדוזות”. שוב הסברתי שאלו מקרים נדירים מאוד. ואז, בלי הכנה מראש היא צעקה שאנחנו הורים רעים. למה? כי תמיד אנחנו אומרים על מה שהיא אומרת שזה לא נכון. שאלתי אם היא לא סומכת עלינו והיא השיבה שהיא “לא יודעת”. אמרתי שאולי נבדוק את הדברים ולא נגיב ישר בשלילה. בסוף, כאילו שזה לא הספיק, היא שוב אמרה בפרעות שאנחנו הורים רעים. מה יש לילדה ומה עושים עם הפרעות הזו? איך מתנהלים מול חוסר ההסכמה, הזלזול והחוצפה? זו בעיית התנהגות קשה שהולכת ומחריפה ואני דואגת ממה שיהיה כשתגדל?”
הסיפור של ק. אופייני לילדים, נפוץ בכול גיל וקורה בכול שלב התפתחותי של הילדים. חשוב לציין שאין בסיפור הזה שום בעיית התנהגות אצל הילדה אלא ההפך, תחושת כעס, מרדנות, תסכול גדול ובעיקר דרישה בלתי פוסקת לקבלת תשומת לב. תשומת הלב ניכרת בעיקר כאשר ישנה התעסקות גדולה והתנהלות שלמה סביב העניין. ככול שהנושא מועצם כך גדל מאבק הכוח שיוצר “בעיות התנהגות”. ילדים רוצים שיקשיבו להם ושיבינו אותם אחרת הם נאבקים.
שימו לב, כשהילדה אומרת שיש מדוזות, לא מחייב לומר לה שאין ובטח לא כמניפולציה לקבלת ארטיק. אפשר פשוט לומר שאם היא חוששת היא לא חייבת להיכנס למים ושמאוד חשוב לכם שתבוא ותהנה יחד אתכם. אם בכל זאת החלטתם (בהסכמתה) להשאיר אותה בבית, מדוע “להתגרות” בה ולומר לה שהפסידה? במצב זה אין קשר לבעיות התנהגות אלא רק לתגובות מתריסות ומתגרות של ההורים. קצת אמפטיה לרגשות הילדה, משהו מכיל כמו: “את צודקת, אנחנו לא נגע בך עד שתרגישי בנוח ותסכימי לחיבוק”, יכולות למנוע מאבקים ותסכול.
אגב, לא חייבים להסביר כ”כ הרבה על מדוזות, במיוחד לא באותו הרגע. ויותר מזה, כאשר הילדה משתפת בסיפור מהגן אפשר לומר “שזה באמת לא נעים מה שקרה לילד”. לא מחייב לדון על כול דבר , להתנצח ולתת תשומת לב מיותרת.
התייחסות מקשיבה, מכילה, מבינה ואמפטית מונעים קבלת תשומת לב שלילית וגלישה ל”בעיות התנהגות”.
טיפ חשוב – במצבי כעס, כשהילדים אומרים “אתם הורים רעים” או “אני לא אוהב אתכם” התגובה שלנו תלמד אותם כיצד להתנהל. תגובה נעלבת וכועסת נותנת לילדים “כוח” להמשיך לדבר כך. ההמלצה היא לא להתרגש ולומר בחום ואהבה שאתם, ההורים, מאוד אוהבים ומותר לילד גם לא לאהוב עכשיו. זה באמת “רק” לעכשיו. כעבור שעתיים כש”בעיות ההתנהגות” יחלפו ותשומת הלב תלך למקומות אחרים, הם יחזרו לאהוב וישכחו את מה שאמרו…
