פנתה אליי ד. ושאלה בדאגה: “האם בתי סובלת מהפרעת אכילה?”
הדבר החשוב ביותר, לפני ששמים כותרת גדולה ושמה “בעיות אכילה” היא לבדוק לעומק את נושא האוכל בבית ומחוצה לו וכן את ההתייחסות לנושא האוכל ותגובות ההורים.
ד. תיארה בדאגה כי “מהיום שהילדה נולדה, אוכל לא עניין אותה במיוחד. היא אינה אוהבת לטעום דברים חדשים והמנות שהיא אוכלת קטנות. הילדה אוהבת לאכול: סלרי, מרקים שניצל, שוקולד וחטיפים, קציצות, אורז עם אפונה וגזר, חביתה וביצה קשה, חומוס, מלפפון חמוץ וזיתים, קוטג’, מעדני חלב, מעט ירקות ומעט פירות וגם מוס שוקולד בלבד” . בהמשך הוסיפה האם כי “לאחרונה היא אוכלת גם: פסטרמה, קוטג’, זיתים, עגבניות שרי, קורנפלקס עם חלב, מעט גבינה צהובה ופתיתים. לפעמים היא מעדיפה טוסט/פריכיות אורז על פני לחם/פיתה/לחמנייה ובסופ”ש יש מו”מ על מס’ הכפיות שהיא אוכלת וכשהיא מסכימה לטעום משהו (נדיר) מתגלה לה כי הוא טעים למרות שסירבה בהתחלה” .
בסיכומו של דבר טענה האם ואמרה: “הקושי הגדול שלי הוא שהיא אף פעם לא אומרת שהיא רעבה. בגן היא אוכלת מנות שלמות ואפילו מבקשת תוספת. כאם, אני מרגישה שהיא עושה לי דווקא. לפעמים זה מגיע למצב בו הילדה מתלוננת שכואבת לה הבטן וטוענת ש”המרק בגן יותר טעים”. יש כל יום עם מלחמות ולוקח לה שעות לאכול גם אוכל שהיא אוהבת. כהורים, ניסינו את כל השיטות וכלום לא עוזר. איך גורמים לה לאכול יותר?”
אני מניחה שלא קל לאם. נושא האוכל של הילדים מדאיג הורים רבים במיוחד בגיל הצעיר וההתעסקות לוקחת מההורים אנרגיות רבות עד כדי מצבי כעס וייאוש.
בתה של ד. “רק” בת ארבע ויש הבדל ההתייחסות לאוכל בגילאים השונים.
כשקראתי את תפריט האוכל של הילדה די נדהמתי. הורים רבים (וביניהם גם אני), היו רוצים שהילדים יוכלו תפריט מגוון כמו בתה של ד. הילדה אוכלת מבחר מאכלים ובהם גם כאלו שילדים אינם מעיזים לטעום בגיל הבוגר יותר, ממש לא מובן מאליו. אולי כול הקושי נובע מציפיות גבוהות שאינן ריאליות לגילה של הילדה? .
מה עושים?
ההמלצה הראשונה והחשובה ביותר (בשביל להיות רגועים) היא לבדוק אצל רופא המשפחה מה משקלה ביחס לגיל ולגובה. בהנחה שהמצב הבריאותי של הילדה תקין – אין לה הפרעות אכילה. יש הפרעת התנהגות הנוגעת לנושא האוכל בבית.
המצב יוצר מאבקי כוח סביב האוכל ובהם היא “מנצחת” ומסרבת לאכול. בדיוק כפי שציינה ד.”ממקום של דווקא”, הרי ילד שיש לו “הפרעת אכילה” יסרב לאכול גם בגן ובטח לא יבקש תוספת.
חשוב להבין, כשילדים חשים שנלחמים איתם בדברים הקשורים בשליטה הבלעדית שלהם (אוכל, שינה, פיפי וכו’) הם נלחמים בחזרה וקשה. ה”מלחמה” הזו יוצרת מתח, התנגדות ומאבק. למעשה, ההתעקשות והסירוב לקבל מרות הם אלו שיוצרים, בסופו של דבר, הפרעות אכילה.
מומלץ, כאמור, לא להילחם אלא להתייעץ עם הילדים ולתת להם לבחור את סוג האוכל (“שניצל או קציצות”) ואת הכמות אותה הם רוצים לאכול. אם הילד מסרב- לכבד. ככל שנאבקים פחות הילדים אוכלים יותר והמגוון גדל. .
טיפ חשוב – בהתנהלות מול ילדים, מומלץ לא “לנסות את כל השיטות” (!) – ילדים אינם שפניי ניסיונות. עקביות , מסרים אחידים בין ההורים ולאורך זמן, מועילים יותר וגורמים תחושת בטחון גבוהה יותר.
זכרו, לילדים אין בעיות אכילה, ההורים יוצרים אותם מגיל קטן וזה נמשך גם בגילאים הגדולים יותר.
