הורים יקרים,יש לי חדשות בשבילכם. גבולות אי- אפשר להציב לילדים !
אני בטוחה שניסיתם. זה לא עובד.
מהו גבול ?
גבול בהגדרה פשוטה הינו תחום שאסור לעבור. גדר.
ניסיתם לשים “גדר” לילדים על מנת שלא יוכלו לעבור אותו? בוודאי. רק שהילדים יודעים היטב כיצד לחצות גבולות (וגדרות), ואפילו בקלות. והילדים צודקים. אין לנו יכולת להציב גבול למישהו אחר, אפילו לא לילדים. אבל, כאשר הגבולות ברורים אצלנו ההורים. הילדים לא יוכלו לחצות אותם לעולם. בדוק.
מהזוית של הילד כל נושא הצבת גבולות מתפרש בדרך שונה ואפילו הגיונית מאוד. מתי לאחרונה ביליתם עם הילדים? זה בוודאי קורה מידי פעם. אבל מתי לאחרונה הסתיים בילוי שלכם עם הילדים באופן שבו הילדים היו מרוצים, שמחים ומוקירים לכם תודה? זה קורה לעיתים רחוקות יותר. למה? הכול מתחיל ונגמר בהצבת גבולות.
הורים רבים שמגיעים לייעוץ מספרים על מאמצים רבים וטובים “לתת לילדים הכול” רק שיהיו מרוצים ושמחים שהרי, אתם יודעים, אנחנו עובדים קשה מידי, הרבה מידי ולא “רואים את הילדים מספיק”. כן, המצפון ההורי “משחק” תפקיד חשוב בהצבת הגבלות לילדים.
התסכול הגדול של ההורים נובע מהתחושה שבה הם נותנים הכול ולבסוף (כמעט) תמיד הילדים לא מרוצים. דוגמא טובה לתסכול הורי סיפרה לי ש. אמא מתל-אביב: “אנחנו עובדים קשה. אין זמן לכלום והחלטנו ללכת עם הילדים לבילוי שכולו כיף בלונה-פארק. באמת שלא היה איכפת לנו מכלום. רק שהילדים ייהנו ונבלה כולם יחד. לאורך כל היום הוצאנו כסף, בזבזנו, עלינו איתם למתקנים, קנינו את כל מה שביקשו. היה מדהים. אפילו חיכינו עד שסגרו את ה”לונה פארק” כדי ללכת הביתה. לא חסכנו מהם דבר. ההפך, עשינו הכול שיהיו מאושרים. אבל, בדיוק בדרך הביתה, ביציאה מה”לונה פארק” הייתה מכונת מסטיקים. ובגלל המכונה הזו, כול היום נהרס. הילד ביקש מסטיק בשקל וכשהערתי לו שכבר אין יותר כסף, הוא החל להשתולל ולבכות. הוא טען שאנחנו הורים רעים, שהוא לא אוהב אותנו ויותר מזה, הוא בכלל לא נהנה כול היום. מה קורה כאן? למה תמיד אנחנו נותנים והילדים לא מעריכים?”
אמרתי לכם שלא ניתן להציב גבולות לילדים? בואו נבין.
התסכול של ש. אולי מוצדק אבל הילד הוא זה שצודק. מוזר נכון? מה שבטוח הוא ש”מכונת המסטיקים” אינה זו שהרסה את היום…
מבחינת הילד ומזווית הראיה שלו – איך יתכן שכל היום נתתם וקניתם לי ללא גבולות ופתאום אתם אומרים “לא” על מסטיק קטן. ברגע שאין להורים גבולות ברורים והנתינה היא אין סופית, הילדים מתנגדים וכועסים כאשר פתאום הם מקבלים סירוב (או ששמים להם גדר).
אז איך מציבים גבולות?
הגבולות הם תמיד שלנו ההורים והם חייבים להיות מוגדרים בברור לילדים ומראש לפני היציאה לבילוי. כאשר הילדים יודעים מראש שהוקצב לבילוי בלונה פארק סכום מסוים (שאותו רק ההורים מחליטים) הם יודעים עם מה עליהם להסתדר ושאין חריגות. כאשר הכסף נגמר גם אם ישנם תסכולים הם הרבה יותר קטנים כי ההחלטה ניתנה מראש והם ציפו לה והתנהלו בהתאם. הרבה יותר נוח לילדים להתנהל כאשר הצבת הגבולות הוגדרה מראש וניתנה לילדים. אין יציבות גדולה מזו והילדים חיים איתה בביטחון מוחלט.
לסיכום: כשהגבולות ברורים אצל ההורים הילדים לומדים ליהנות עם מה שיש ולקבל את המילה “לא” ביתר קלות. הרבה יותר קל להתנהל כך נכון והיחסים במשפחה טובים הרבה יותר.
