בעבר, לפני דור או שניים, לא נשאלה שאלה על הצבת גבולות לילדים. הכל היה ברור. הצבת גבולות הייתה חלק מחינוך הילדים, משהו שגרתי, מובן מאליו וברור ללא עוררין.
מה קרה לנו ההורים שאיבדנו סמכות הורית וכל נושא הצבת גבולות לא מצליח לנו?
אם בעבר אבא או אמא היו מסתכלים עלינו בעיניים, מיד היינו יודעים מה לעשות, איך, מתי למה וכמה. היום, מספיק שהילד הקטן (והוא עוד לא בן שנתיים) יגיד משהו (שלא לומר יבכה מעט) ומיד אנו ההורים מצייתים וצריכים להיענות במיידי לכל דבר ועניין אותו הילד מבקש. היכולת להציב גבולות ולדעת כיצד להתנהל אל מול דרישות הילד כמעט ונעלמו שלא לומר שהסמכות עברה אליהם.
לא פשוט הנושא של הצבת גבולות לילדים. אף אחד לא לומד את זה בבית הספר. בניגוד לעבר, הצבת גבולות לילדים היום שונה מאוד. בעבר, ההורים היו מגדלים ילדים אחרת, לא הייתה תקשורת, אינטרנט או אפילו ספר הדרכה להורים. היום, הכל גדוש במידע והורים מוצפים בשלל תיאוריות ודרכים ללמידה של הצבת גבולות לילדים, מה שיוצר הרבה מאוד בלבול וחוסר ביטחון. היום, הילדים מודעים יותר, הם חשופים לתקשורת, שומעים מהסביבה מה מותר ומה אסור ואפילו יש להם דף זכויות הילד ששם כתוב במפורש כיצד על ההורים לנהוג בילדים. כמה פעמים אמם שומעים את הילדים אומרים במפורש “מה תעשה לי?”, “אסור לך להרביץ לי?”, “אל תיגע בי?”. בכלל, מה שהיה מקובל בהצבת גבולות בעבר (חוסך שבטו שונא בנו”
כל נושא הצבת הגבולות לילדים השתנה וקיבל תפנית. בעבר יכולנו להציב גבולות לילדים וזה היה עובד ומצליח. היום, הגבולות צריכים להיות שלנו ההורים ולא של הילדים – וההבדל משמעותי.
גבול הוא דבר מאוד ברור, גדר, הפרדה, משהו תחום וידוע. ממש כמו גבולות של מדינה.
הצבת גבולות לילדים היא למעשה היכולת שלנו ההורים להגדיר מהם הגבולות שלנו ואיפה אסור לחצות אותם. דוגמא קטנה: מי מאיתנו לא מכיר את מכונות המשחק בקניון? כן, אלו שעולות 2 ₪ למספר דקות של הנאה. כמה כיף לראות את הילד נהנה וצוחק. הצבת גבולות לילדים מתחילה בדיוק כאן, במכונת המשחק בקניון. תחשבו על זה, אתם מוציאים בכל פעם 2 שקלים מהכיס, רק בשביל שהילד יהיה מאושר, אבל אחרי שנגמר לכם כל הכסף ואחרי שהוצאתם יותר מעשרה שקלים כדי שיהיה לו שמח וטוב, הילד תמיד בוכה ולא מרוצה. הוא רוצה שוב ושוב ואם נחשוב היטב, הילד צודק. לא ניתן להציב גבולות לילדים, רק לנו ההורים. מבחינת הילד לא יתכן שאחרי שבכל פעם שהוא מבקש עוד הוא מקבל ופתאום אומרים לו שאין יותר. שנגמר. עבור הילד הגבול אינו ברור.
כאשר הגבולות נמצאים אצלנו, ההורים, צריך לידע את הילדים. כמה אתם מקצים מראש לבילוי בקניון. כשאתם מראים לילד מראש 10 שקלים על מכונת המשחק, כלומר, הגבול שלכם ברור וידוע, הרבה יותר קל לו להבין שנגמר ואין יותר. ילדים שבהתנהלות מולם הצבת הגבולות מוגדרת על-ידי ההורים, הם ילדים שבעתיד ידעו להציב גבולות לעצמם.
ניסוי קטן של הצבת גבולות לילדים יכול לחולל פלאים בהתייחסות של הילדים להתנהל בגבולות המותר. קחו את הילדים לקיוסק, תודיעו להם שהם יכולים לקנות מה שהם רוצים, אבל רק דבר אחד. סביר להניח שיבחרו את הדבר הכי גדול ואולי גם הכי יקר. עכשיו תציב גבול לעצמכם ותנו לילדים 5 שקלים ל”קניות בקיוסק”. פתאום, כשהגבול אצל הילדים, הם מתחילים לבדוק, שואלים כמה עולה כל דבר, אפילו מסטיק קטן בשקל נראה להם יקר…
לסיכום: הצבת גבולות לילדים אינה יכולה להתנהל כבעבר. היום, הגבולות צריכים להיות שלנו ההורים. כשהכול ברור לנו, פתאום הכל מתחיל להיות ברור גם לילדים.
