מודעות רבה הביאה התוכנית “סופר נני” בכל מה שקשור להתנהלות הורית נכונה ולבניית מערכת היחסים המורכבת לעיתים בין ההורים לילדים.
אך האם התוכנית “סופר נני” גם לקחה את הסמכות מידינו ההורים והעבירה אותם לילדים?
פנתה אלי אמא לתינוקת קטנה (כמעט שנתיים ליתר דיוק): “הקטנה אלימה ומרביצה בלי סיבה ואנו מפחדים מהסלמה. כל המשפחה אובדת עצות וסובלת נורא, אנחנו מנסים הכול אך ללא הצלחה. היא ממש נינג’ה קטנה ואלימה ואנו מבקשים ממך לבוא ולראות אותה בפעולה “. חשבתי לעצמי, איזו השפעה יש לתוכנית “סופר נני”. עד כמה כוח יש לתינוקת קטנה כדי להיות אלימה ושכולם “יסבלו” נורא? התשובה היא מאוד ברורה, ייעוץ הורי ממוקד והבנת התנהגותה של הקטנה מספיקים בכדי לפתור את ה”בעיה” שאך זה עתה נולדה.
האם הופתעה ואף התאכזבה וסירבה להאמין שניתן לפתור את הקושי ללא צורך בלראות או להשקיף על הקטנה “בשעת פעולה” שהרי בתוכנית “סופר נני” מטפלים גם בילדים, צופים בהם ולומדים להתנהל מולם. נשאלת השאלה, מדוע צריך לצפות בילדה? בכל זאת, מדובר בתינוקת שמגיבה מתוך מצוקה ואולי זו דרכה היחידה “לדבר” ולתקשר עם הסביבה.
בתוכנית “סופר-נני” זה נראה נחמד ואפילו קל כשיש מישהו אחר שיודע, בזמן אמת, מה אומרים ואיך מתנהגים ומתנהלים עם הילדים ה”סוררים”. בתוכנית “סופר נני” קיים מצב לא טבעי בו הורים מכניסים “גורם זר” שאומר להם, בנוכחות הילדים, כיצד להתנהל מה שאינו תורם להעצמה ההורית או להתנהלות הקשר הורים-ילדים. מעבר לעובדה שלילדים אין אפשרות בחירה לחשיפה (ועל ההשלכות לטווח הארוך כבר נכתב ונחקר רבות), את הטיפול והשינוי כדאי להשאיר אצלנו ב”מחלקת המבוגרים”. תוכנית הטלוויזיה “סופר נני”, מצליחה ככל שתהיה, אינה דומה למציאות והקשיים אינם נפתרים כל-כך בקלות. בניגוד לתוכנית “סופר נני” בטלנובלה של החיים אין סוף טוב או רע אלא, הדינאמיקה המשפחתית אשר יוצרת שלל מורכבויות ביחסים יכולים להיפתר ע”י למידה נכונה של התנהלות ויצירת שינויים ותוצאות לאורך זמן. רגע אחרי שהתוכנית “סופר נני” נגמרת על ההורים חלה האחריות להמשיך לעבוד ולדבוק בהתנהלות ובהצבת הגבולות. תפקיד הילדים הוא בדיוק ההפך, לנסות עד כמה שאפשר “למתוח את החבל” ולהתנגד.
ההורים עושים הכול כדי לעזור לילדים – החל מאבחונים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועד מאמן אישי, תרופות וכדורים והכול במטרה אחת – שהילד יהיה מאושר או שילמד להתנהג כראוי. זה יכול להצליח חלקית- כשהילד משתף פעולה ומסכים. אך כול זה אינו תקף כשהילד חוזר הביתה וההתנהלות ההורית אינה תקינה ונכונה. עד כמה יכול לשנות קורס רכיבה על סוסים או טיפול בבע”ח אם בבית ההורים אינם מציבים גבולות ברורים? עד כמה שהתוכנית “סופר נני” הביאה למודעות הורית, הצלחות ותוצאות לאורך זמן מתקיימות רק כשההורים לוקחים אחריות ולומדים בעצמם דרכים להתגבר על הקשיים.
לסיכום: המודל בתוכנית “סופר נני”, שבו הילדים חשופים להסתכלות של אדם זר וההורים חשופים להתנהלות שאינה בשליטה שלהם, יוצרת את הרושם והתחושה שמעורבות הילדים כחלק מתהליך הייעוץ והטיפול הם הפיתרון האולטימטיבי והאידיאלי לשינוי ההתנהגותי אצל הילדים, אך זה מוטעה ואפילו עלול לגרום לנזק.
קחו את התוכנית “סופר נני” כלמידה אך אל תחשפו את הילדים לתהליך שכן רק להורים יש את היכולת לעשות זאת. כשהילדים יגיעו לגיל המתאים (18) הם יעשו זאת בעצמם ולא בטוח שזה יהיה בנוכחותכם. J
